קונטרס חובת השמירה ד׳

בו יבואר שהקב״ה מזרז להאדם שיתן בכוד למצותיו וגם ביאור הכתוב בז לדבר יחבל לו:

כתוב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו וכבוד להקב״ה נקרא כשחביב אצל האדם מצותיו של הקב״ה ונזהר בהן שבזה הוא מכבד להקב״ה וכדאיתא בתנחומא פרשה ויגש אמר רשב״י אמר הקב״ה היו מכבדין את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו ואם כיבדת אותן כאלו לי כיבדת ואם בזית אותן כאלו לכבודי בזית ולפ״ז כל אלו הפרשיות שהעתקתי למעלה כשאנו רואין שבני אדם אין זהירין בהן כלל, במה צריך מי שיש לו לב נבון לחוס על כבודו של הקב״ה ולהיות זהיר בהן וכמה הן ימצא עבור זה בעיני הש״י ולהיפך ח״ו גדול עונו מאוד השם ישמרנו מזה – והנה כתיב במשלי (י״ג) בז לדבר יחבל לו וירא מצוה ישולם וכתב הגר״א וז״ל כי יש רמ״ח איברים באדם וכנגדו רמ״ח מצות עשה וכן כל דבר יש לו כת חיוני מן המצות ולכן הבז לשום דבר מצוה הוא מחבל את עצמו כי הוא נעשה חסר מכח החיוני מאותו דבר אבל הירא מלעזוב שום מצוה ורואה לקיים כל דבר יהיה שלם בכל איבריו עכ״ל והנה ידוע שעל עניני חלק הדיבור יש הרבה מ״ע שתלוי בהן (כמו שביארנו בפתיחת ח״ח) וכן כמה פרשיות שתלוי בזה וכנ״ל בשה״ל ח״ב וא״כ כמה פצעים וחבלות ימצא בו עבור זה והמתבונן בפרט זה בלבד ג״כ די. והנה האדם שאינו מביט על דיבורו שיהיה כדת התורה הוא נוהג בעצמו כמשרת שוטה – והוא, כי באכסניא גדולה מצוי שיש לו כמה חדרים חצונים ואמצעיים ופנמיים והם מוכנים להכניס בהם האורחים כל אחד לפי מדרגתו ומצוה להמשרת שלפלוני העשיר שנהאכסן בחדר הפנימי יזהר מאוד להשגיח עליו שלא יחסר לו מאומה הן בהכנת מזונו ובכל דבר הצריך לו ובחדר האמצעי שמתאכסן שם פלוני ופלוני ג״כ צריך להשגיח אך לא בכל כך זהירות ובחדר החצין שהוא רק לאנשים הפשוטים הלנים שם וגם אין לוקח מהם שכר לינה יהיה רק השגחה מועטת והמשרת הזה היה שוטה ועשה בהפכו שכל ההכנות עשה לחדר החצון וחדר האמצעי ולחדר הפנימי כמעט לא הכין מאומה ויצעק עליו הבעה״ב הוי סכל הלא עיקר האכסניא בנוי על אותן המתאכסנים שם בחרדים הפנימיים וכל חיותי הוא מהם וכן היא ממש בענינינו, נפש המדברת שבאדם משכנה במוח ותחת זה הקרביים שבאדם ששם הוא עניני המאכל ותחת זה הרגלים שהאדם עומד עליהם. העיקר שבאדם הוא נפש המדברת שבשבילה האדם בא לעולם שבה יוכל האדם להלל להש״י וללמוד תורתו כמה דכתיב אדם לעמל יולד ואחז״ל דהוא לעמל פה שהוא תורה וכל האיברים שמחזיקין כחות הגוף היו רק בשבילה ובעו״ה אנו עושין הכל בהפכו שכל רעיונית הנפש ודיבוריו הוא אודות כלי המאכל ואודות מלבושיו להלביש את הגוף מכף רגלו ועד ראשו במלבושים נאים ובמנעלים נאים ולדור בדירות נאות, כלל הדבר נפש הוא משמש לכל איברי הגוף היפך המכוון שצריך האדם להביט העיקר אודותיה אם היא עובדת בדיבורה כהוגן דהיינו שיהיה רוב דיבורה אודות עבודת ד׳ בקיום מצותיו ואודות תורתו וכמו מאמר דהע״ה מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי [והעושה בהיפך מקוים עליו מה שאמר קהלת (יו״ד) ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ].