קומץ המנחה ב׳:נ״ב

ואברהם זקן. הזקנה מצד היגיעה כמ"ש בקידושין (לג.) כמה הרפתקי כו' וכמ"ש בעירובין (כב) מעלות כו' אזקינון וכן בימי האדם יש עלי' וירידה בימי חייו שע"ז הוא כל היגיעה ועבודה ועל ידי זה מזדקן כמ"ש זה קנה כו' והקנין הוא ביגיעה דבלא"ה נקרא מתנה ומציאה שבאה בהיסח הדעת ואז"ל (מד"ר בראשית כ"ט) ג' מציאות כו' אברהם ישראל ודוד (ונגדם מ"ש ברכות ה' א' ג' מתנות טובות תורה וא"י ועוה"ב כמ"ש במקום אחר) כי הזמן מחולק עבר הוה ועתיד וביד אדם רק ההוה דמה שהי' כבר הוא ואשר להיות ביום מחר אינו בידו. וכן מתחלק בנפש כידוע והם מחשבה שבמוח ורצון שבלב ומעשה והבחירה היא בלב כמו שאמרו ז"ל כל האיברים כמו שבראתי חוץ מן הלב שנאמר עקוב וגו' ושם יצ"ט ויצר רע לב חכם וגו' אבל ראשית המחשבה מהשם יתברך וכמ"ש במקום אחר על נשמה שנתת בי טהורה וכן גמר המעשה כמ"ש במקום אחר שזה שאמרו אלמלא הקב"ה עוזרו כו' רק בלב מקום היגיעה לאדם ואברהם ראש המחשבה ודוד סוף המעשה כמש"ל אות ל"ב לכך הם מציאות שלא באו ביגיעות ואתערותא דלתתא. וישראל רצה לומר קשר כללות האומה שהוא כלל הלב שאף על פי שבפרט הוא הבחירה לאדם ובידו מכל מקום בכללותו הוא גם כן מציאה כמ"ש (שמואל ב י״ד:י״ד) וחשב מחשבות לבלתי ידח וגו' וכמ"ש (מלאכי) הלא אח וגו' ואוהב וגו' בלי שום טענה ויגיעת בנ"א במעשה הטוב רק דרך מציאה. ומעיד השם יתברך הגם שהוא העוזר וגם בלא יגיעה הוא טוב בעצמותו אם כן מה יחוסו ע"ז מעיד זקן ועד אברהם לא היה זקנה ויגיעה כמותו שהוא יגע ומצא אבל לא היה צריך ליגיעה רק הקב"ה יהיב חכמתא לחכימין דייקא וכל דרכיו משפט ומברר כי הוא היה בשלימות היגיעה ולכך מגיע לו גם בלי יגיעה והוא חלקו ואז"ל (במדרש) ג' נאמר בהם זקן כו' אברהם יהושע ודוד וכ"א ראש כו' רצה לומר ראשית אותו הכח המציאו כי האבות בכלל רומזים למוח שהוא התחלה ואב לגוף וחלוקים לתלת שהם תלת חדרים שבמוח הידועים כמ"ש במקום אחר ואברהם הראש לזה ויהושע מכניס ישראל לארץ שזהו התייחדות כללות האומה כאשר הם בארץ מיוחדת וז"ש ראש כו' מאפרים שזהו מדרגת יוסף התקשרות והתייחדות כל העדה כי כולם קדושים ובתוכם ד' במדת היסוד המקשרת אבל יהודא שלימות המעשה וכן ענין המלכות מורה ע"ז וכמ"ש כ"ז במקום אחר ענין משיח ב"י קודם למשיח ב"ד ודוד ראש למלכים מיהודא ומעיד הכתוב על כולם כי הם זקינים באים למדרגה זו בימים שעברו עליהם מן היגיעה ולא שנולדו כך אף על פי שבאמת היו מוכנים לכך בתולדה גם אלו לא יגעו רק השם יתברך העלים ולכך לא מצינו נסיונות רק באברהם ודוד (ואלו עמד בנסיו היה שלימותו האמיתי וזמן הגאולה אמיתית וזשאז"ל בחלק (סנהד' ק"ז א') שאמר דוד גלוי וידוע כו' שהי' יכול לעמוד בנסיון רק שלא יאמרו כו' כי זה א' משבועות שלא לדחוק הקץ ועדיין לא הגיע עתו) וכלל האומה לברר יגיעתם ושאינם מצד התולדה ואז"ל (מדרש תהלים) אין הקב"ה מקיש אלא בקנקנים שלימים רצה לומר טובים מתולדותם שבטוח שיעמדו וז"ש אחר כך וד' ברך וגו' רצה לומר בכל יגיעתו ועבודתו היתה ברכת ד' מצליחתו והצליח בכל: