צו וזרוז כ״ט

עולם עולם, את סודך איני יודע, ואחר יסודך לא אחקור. כי אם אבדיל פרט ממך ואדמה להבינו, תראה דעתי במרום כמטורפה, ולבי אף בעיני כמטומטם. אבל אם אתבונן כי כלך סוד מסודי ד׳, ופרטיות ידיעותיך, רק מעלומי הסוד ומסתורי רזיו, מן השוטים אשר יתחכמו להבין, הן. אז בהסתכלי בסודך סוד ד׳, גם להיות מן מתי סודו, לפעמים אני מגיע, ולעתים אני עולה.

קדושנו הבעש״ט זצ״ל אמר, שבהסתכל האיש בך, את אדונך אדון העולם רואה. ואני אם לראי׳ זו בעליל לא זכיתי, ואם להביט בפני האדון לא הגעתי. זאת עכ״פ הצצתי, שאדונך בסודך מסתתר. לא את ההסתר ואת העדרו בלבד ראיתי, רק גם את האור וגם את ההסתר. את הסוד כי אור הוא ראיתי. כשהסתכלתי שסו״ד אתה, לבי ונפשי השגה וראי׳ נתמלאו. ואם רציתי, לחקור ולהבין, אז הכל חלף, אין ראי׳ ולא השגה, שוב הסתר ותו לא.

למה תתחמק כ״כ עולם, למה יתבערו הבערים להתגשם בך, בשעה שבאמת חלון היכל המלך אתה. ולמה זה תיגע את הלב ותענה את נפש השוקקה. הסר את המסך ואפסע דרך פתחך אל מקום קדושנו, ושם אטבע.

אין אומר ואין דברים, ומה רבו דבריכם בלי נשמע קולכם. כצדיקים גדולים עמוקי המחשבה תוארכם. וכמתדבקים השקועים ברזי עליון דמויתכם. בשתיקתכם חרדת אלקים עלינו תפילו, ובהתדבקותיכם גם אנו באדוננו מתדבקים.

אשרי האיש העובד את ד׳ בכם במעשה ובמחשבה כאחת. ועמכם יחד עבודתו לד׳ אחד. מן העולם ועד העולם גם יחד, מריש כל דרגין עד סופא דכל דרגין. מן העולם ועד העולם אתה א־ל.