צדקת הצדיק קצ״ג

‏[קצג] גם בד"ת שומע כעונה כמ"ש התוס' בברכות (כ:) גבי כדאשכחן בסיני [ומיהו אני שמעתי ‏דבסיני הי' דבור ממש דוידבר ה' וגו' היינו ע"י ה' מוצאות הפה דבני ישראל וזה ברור ואמת דכל ‏נבואה היינו ע"י קול הנביא עצמו כמ"ש (שם מה.) בקולו של משה ואז היו כל ישראל מדרגת נבואה ‏ששמעו דבר ה' כנודע והיינו ע"י דבורם] וצריך לזה אימה ויראה [דע"ז הוא צורך הטבילה לב"ק] כמו ‏במדבר בעצמו משא"כ במהרהר בד"ת בפ"ע הגם דקיי"ל הרהור כדבור מ"מ אין צריך אימה ויראה ‏כ"כ יעו"ש בתוס' דבעל קרי מותר. והיינו דהיראה לד"ת היינו שמא הוא מדבר מה שאינו ראוי ובלב ‏מותר הכל. ומצינו דוד המע"ה אמר אשרי תבחר וגו' על אהרן (כמ"ש במדב"ר פ' ג) והי' חומד ‏ומתאוה להקריב קרבנות אע"פ שכבר נא' והזר הקרב וגו' [ושמעתי דזכה למילוי תשוקתו באכילת ‏לחם הפנים שאכל לפיקוח נפש ודבירורין שלו הי' עוזי' שביקש להקטיר כי המלכים מעוזי' ואילך הם ‏הבירורים של המלכים מדוד ואילך. כל א' מברר המעללים של זה מה שעשה שלא במתכוין. ויותם ‏שהי' בירור שלמה המע"ה נא' רק לא בא וגו' שלא הי' בו שום חסרון. כי כל מעללי שלמה המע"ה ‏קודש קדשים וזה עצמו חסרון שאין לו חסרון ואכ"מ] רק מ"מ בלב רשאי לחשוק וכן כל חמידו ‏דאורייתא בהתפשטות כרצונו יכול להרהר בלב בלי שום פחד רק להוציא מן השפה ולחוץ צריך ‏באימה ויראה. [וע"ש בגמ' דכשאדם בצבור העוסקים בתורה יש לו ג"כ להרהר בזה שלא יהיו כל ‏הצבור עוסקין והוא יושב בטל ודוקא בדבר שהצבור עסוקין כי יש למחשבותיו והרהוריו חבור עם ‏הצבור וכשמתעסק בדבר שהן עסוקין אז מתעלין מחשבותיו ופרחין לעילא בהדי תורתן של ‏הצבור]: ‏