צדקת הצדיק קצ״ב

‏[קצב] ע"י התאוה מסתלק היראה וכמ"ש בטבילת ב"ק בברכות (כב.) משום דד"ת צריך באימה ‏ביראה כו' והתיקון לזה טבילה במים שרומזים למדת החסד ואהבת הש"י שבאמת מהו תאותן של ‏ישראל הקב"ה כי התאוה והאהבה הם היפוך היראה כי הם ב' הפכים רק בעבודת הש"י הם ‏מתייחדים. וע"ז רומז בטבילה כי כל כונה שבלב שיוצאת לפועל במעשה היא מתחזקת והמעשה ‏במים שמקנחים באמת הלכלוך ג"כ ושומר מצות חכמים לטבול וכמ"ש (שם) גדר גדול כו' ריקה כו' ‏שזה גידר בפני התאות שעוצר תאותו כשאין לו מים לטבול ונמצא תאותו רק כרצון הש"י ואז הוא א' ‏עם היראה. וחז"ל סדרו דיני טבילת קרי לענין ק"ש ותפלה ביחוד שבהם עיקרי היראה כמ"ש ‏בברכות (ט:) ע"פ ייראוך עם שמש. ובמרגיל שהתאוה ממנו צריך טבילה דהיינו ג"כ התעוררות ‏ממנו שהוא נכנס לתוך המים וממשיך ומשעבד כחותיו למעלה. ולכך צריך מ' סאה מים שכל גופו ‏עולה כי התאוה שבלב מעורר כל הגוף עד שכלי המעשה גומרין. אבל לאונסו שנראה שמלמעלה ‏הכניסו התאוה בלבו בשינה שלא מדעתו די ג"כ בנפילה ט' קבין שהמים נופלים עליו דהיינו ‏באתערותא דלעילא לבד שעולה בלבבו איזה אתערותא לאהבת הש"י עד שנשפכת ע"פ כל חלל ‏הלב אע"פ שאינו מעמיק בה להיות כל גופו עולה [ויעו"ש חילוק בין חולה לבריא דהיינו בין ת"ח ‏לע"ה ומשם בארה דאין לאונסו אלא בע"ה ולא בת"ח למסקנא דרבא]. ובטלוה לריב"ב דאמר הלא ‏כה דברי כאש כו' פי' שד"ת שורפין כל תאות רעות. וגם א' בברכות (טז רע"א) מקיש אהלים ‏לנחלים כו' והם עצמן דוגמת טבילה: ‏