פרי צדיק, קרח י״ב

איתא בפסיקתא על הא דנחלקו חד אמר לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה וח"א לא נתנו שבתות אלא להתענג ולא פליגי מ"ד לעסוק בתורה הוא לפועלים ומ"ד להתענג הוא לתלמידי חכמים. וצריך להבין דהרי גם הפועלים שעוסקים במלאכה בימי המעשה גם כן אינם פטורים מעונג שבת במאכל ובמשתה וכמו"ש (ריש תדבא"ר) אף על פי שאתם עושין מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול וגו'. והת"ח גם כן אינם פטורים גם בשבת מלקרות בתורה ומלשנות בנביאים ומה הבדל ביניהם. אך הענין ע"פ מ"ש בזוהר הקדוש (רע"מ ח"ג כ"ט ב') דאינון דמשתדלי באורייתא אינון שבתות ויו"ט דמה שזוכים הפועלים בשבת שפנוים לתורה זוכין לזה אינון דמשתדלי באורייתא גם בימי המעשה שהם אז גם כן תורתן אומנתן. וזה ענין מ"ש בתיקונים (תיקון כ' כ"א) ואילין דמתוספאן לעמא קדישא בע"ש ירתין לון ת"ח ביומין דחול. ובשבת הם זוכין להתגלות דברי תורה מהשי"ת בלא יגיעתם רק בבחינת עונג כמו שנאמר אז תתענג על ה' שהוא מבחינת עתיקא בחינת עדן שהוא עין לא ראתה. וזהו ענין הג' עולמות שחשב בזוהר הקדוש (שלח קנ"ט ב') עלמא קדמאה האי עלמא דאיקרי עלמא דפירודא וב"נ אשתכח בי' ולא אשתכח וכו' ופירשו בשם הרמ"ז דקאי על הגוף ולא אשתכח בעת השינה וזה קשה לומר ודחוק לפרש כן שהרי מקודם חשב ג' עולמות על השי"ת ואמר כגונא דא בצלם אלהים עשה את האדם והגוף אינו נקרא אדם רק בשר אדם וכמו"ש בזוהר הקדוש (פ' יתרו ע"ו רע"א). רק נראה דזאת קאי על הנפש ורוח וב"נ אשתכח בי' היינו כשעוסק בדברי תורה ותפלה אז אשתכח. ולא אשתכח כשעוסק בעניני הגוף אז לא אשתכח. וזה שאמר כד בעאן לאסתכלא בי' אסתלק מיניהו ולא אתחזי והוא כעין שחשב מקודם הג' עלמין מעילא לתתא עלמא תליתאה וכו' וקוב"ה אשתכח בי' ולא אשתכח וכו' עד דכלהו שאלו איתא מקום כבודו ברוך כבוד ה' ממקומו וכו'. והיינו ע"ד שאמרו (ברכות י.) מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית והיינו לא אשתכח שאינה נראית. וכן איתא (סנהדרין מ"ב.) שהסנהדרין אסורין ביין כשדנין ד"נ ולדוזנים אי שכר העוסקין ברזא של עולם אל ישתכרו וכתב במהרש"א בח"א דהאדם הוא עולם קטן ונפשו של אדם הוא רזא של עולם הרי דהנפש הוא רז וסוד וזהו הפי' ולא אשתכח ומזה ראיה דקאי עלמא קדמאה על הנפש ולא על הגוף וכמו שפרשנו. ואחר כך חשב אצל האדם עלמא תנינא מתתא לעילא ג"ע דבארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא וכו' ולזה זוכה כל אחד מישראל בשבת. וכמו שנדרש (סוף שיר השירים) היושבת בגנים על ישראל בשבת שנכנסין לבית הכנסת וקורין ק"ש וכו' וקורין בדברי תורה ומפטירין בנביא וכו' והוא כנגד הנשמה של האדם ועיקרו עהוא לעולם הבא בג"ע רק בשבת זוכין לזה מעין עולם הבא שנקראין יושבת בגנים. ואף בזמן שאוכלין ושותין בסעודת שבת שהוא מצוה וכמו"ש שבת יעשה כולו תורה. ובחול כשקורין ק"ש גם כן נקראין היושבת בגנים כמו"ש במ"ר שם. ק"ש גם כן נקראין היושבת בגנים כמו"ש במ"ר שם. ואמר ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא עלמא תליתאי עלמא עלאה טמירא גניז וסתים דלית מאן דידע לי' כמה דכתיב עין לא ראתה וגו' והוא כנגד נשמה לנשמה של אדם שהוא מבחינת עתיקא והוא עדן שלא שלטה בו עין כל ברי'. ולזה זוכין רק הת"ח אינון דמשתדלי באורייתא כל ימות החול שהם כשבתות והם בחול גם כן כשיושבים בג"ע אז בשבת הם זוכין מעין עולם הבא לעדן התגלות עתיקא להתענג על ה'. וזה מ"ש דמ"ד לא נתנו שבתות אלא להתענג הוא לת"ח והיינו כמו שנאמר אז תתענג על ה' שהוא עתיקא וכמו"ש בזוהר הקדוש (סו"פ אחרי) וכמו שאומ' חדו חצדי חקלא וכו':