פרי צדיק, עקב י״ח

מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וגו' שבטך ומשענתך המה ינחמוני. בפסיקתא להפטורה זו ותאמר ציון עזבני מתרעמים בני מתרעמים שאף ביעקב אע"ה כתיב למה תאמר יעקב וגו' אני עסוק להמליך בנו במצרים והוא אומר נסתרה דרכי מה' וכו' כך אני עסוק להאביד האומות מפניכם כבר האבדתי בבל כך אני עתיד להאביד אדום ואתה אומר עזבני ה'. הוא הענין שאומרים זה בז' הפטורת דנחמתא אף שנזכר בו נחמות התשכח אשה עולה וכדומה מ"מ מה זה נחמה ללבות נשברים שאנו רואים שכבר עברו יותר מי"ח מאות שנה ועדיין לא נושענו וכבר עברו דורות ראשונים שהי' בהם גדולים חקרי לב ולא הביאו הגאולה ומה יהי' בדור יתום הזה ההולך ומדלדל. אך הענין כמו שיעקב אע"ה ראה אח"כ שכל מה שסבל הי' רק לטובה שבלעדי זה לא הי' יוסף מלך ועי"ז היה להם לפליטה גדולה להחיותם ברעב וכדומה. וראוי היה לירד למצרים בשלשלאות של ברזל וכו' (כמ"ש שבת פ"ט:) כן כל גלות ישראל הוא רק להוציא הני"ק מכל הע' אומות וע"ז נאמר ברוך תהיה מכל העמים וכמו שנאמר וזרעתי' לי בארץ ודרשו (פסחים פ"ז:) כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין. ואין הפי' שיתוספו עליהם גרים דוקא אלא להוציא מהם כל הקדושה כעין מ"ש האריז"ל ע"מ שנא' בעשו כי ציד בפיו היינו שהי' בו נשמת ר"מ דנפיק מנירון קיסר כמו שא' (גיטין נ"ו.) ומן הסתם הי' הוא מאדום כיון ששלחו מלך אדום. וכן נראה ממאי דקרי לי' ינוקא ונתתי נקמתי באדום וזה לקח יעקב מעשו. ובגלות זה נשבע שהוא משעבדנו בע' אומות והשי"ת משיבן שאחד גולה לברבריא ואחד גולה לסמטריא דומה כמו שגליתם כולכם וכו'. וכל מה שמשתהה הגלות הוא מה שנצרך עוד להוציא מהן הקדושה. ואז נראה שהכל הי' לטובת ישראל וזהו שבטך ומשענתך המה ינחמוני שהשבט הוא משענת לטובה וזה המה ינחמוני: