פרי צדיק, לראש השנה כ״ב

ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' הוא מעוזכם. ומ"מ אי' בפוסקים דאם ירצה רשאי להתענות בר"ה ויש עוד מצוה בזה. אך אי' (ברכות ג'.) בשעה שישראל וכו' ועונין יהא שמו הגדול מבורך הקב"ה מנענע בראשו אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו משלחן אביהם. וזה הענין שבר"ה כששמעו אז הד"ת וידעו בעצמם שיש טענות עליהם אם שהי' להם פחד ויראה אבל באו מזה גם לעצבות. ואמר להם נחמי' לכו אכלו משמנים וגו' כי קדוש היום לאדונינו שיום הזה באמת מכניס יראה ופחד בלב כמו שנקרא יום זה בתיקונים (תי' מ"א) דרועא תנינא יומא תנינא ואל תעצבו וגו' שלא יביא לכם עצבות שיצחק אע"ה נקרא ע"ש השחוק והשמחה וכן הוא בזוה"ק (מה"נ תולדות קל"ה א') תולדות יצחק תולדות השחוק והשמחה וכו' והיינו שמדת יצחק הוא פחד יצחק ואי' (שבת ל"א.) לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנא' והאלהים עשה שייראו מלפניו. וכ"א (סו"פ ו' דאבות) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו וכו' היינו שיהי' התגלות כבוד מלכות שמים. וזה ע"י היראה כמו שא' (קידושין ל"ב:) מלך שתהא אימתו עליך. וכשמקבלין עול מלכותו אז יש להשי"ת שמחה מזה כמו שנא' ישמח ה' במעשיו שזה הי' תכלית הבריאה כאמור. ומזה יצמח אף לישראל שמחה כמו שא' (תדב"א רפ"ג) שמחתי מתוך יראתי. וזה שאמר להם ואל תעצבו שלא יביא היראה והפחד לידי עצבות כי חדות ה' הוא מעוזכם כי זה שהשי"ת שמח מהיראה של ישראל וקבלת מלכותו עליהם הוא מעוזכם שעי"כ יכניס שמחה אף בלבבכם לכן לכו אכלו משמנים וגו'. וכן כששומע שישראל עונין יהא שמו הגדול מבורך וכו' אומר אשרי המלך וכו' ומה לו לאב ואוי להם לבנים שגלו. ומש"ה עתה בשעת חורבן רשות להתענות ג"כ ומ"מ אף בגלות השי"ת שמח בקבלת עול מלכותו שכל ישראל מקבלין עליהם בר"ה וחרדין מהדין וחדות ה' הוא מעוזכם זה כל התקיפות שלהם. וכתיב וילכו כל העם וגו' ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. היינו שנכנסו הדברים בלבם שהבינו הוא לשון בינה לבא והכניס בהם עי"ז גם הדעת והכירו השמחה והי' שמחתי מתוך יראתי. והשמחה הבא ע"י היראה הוא שמחה גדולה ולכן נאמר ולעשות שמחה גדולה: