פרי צדיק, לראש השנה ה׳

בגמ' (כריתות ו'.) השתא דאמרת סימנא מלתא יהא אינש רגיל למיכל ריש שתא קרא ורוביא וכו'. ומזה א' בשו"ע (או"ח סי תקפ"ג) וכשיאכל רוביא יאמר יה"ר שירבו זכיותינו וכו' ונוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה וכו' ואוכלים ראש כבש לומר נהי' לראש וכו'. הענין הוא שהאכילות מורים לסימן טוב כפי שמותם. דבראשית הבריאה הי' עיקר החיים ד"ת וכן אפי' האכילה שהוא קיום החיים הי' ג"כ ד"ת ע"ד שנא' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שנדרש בזוה"ק (ח"ג רע"א ב') נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאוריי' דבע"פ. ואחר הקלקול שהי' ע"י אכילה שנעשה הערבוב טוב ורע מ"מ כשמגיע היו"ט של ר"ה שהוא יום הרת עולם יכולים ג"כ לזכות לטעום רק מהטוב וכמו שיהי' לעתיד כמו ששמעתי מרבינו הק' מאיזביצא זצללה"ה שאמר שלעתיד יהי' הצירוף הפסוק מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב. ג"כ תאכל ורע לא תאכל שרק מהרע של עה"ד לא תאכל ושאז יתברר שישראל מעולם לא אכלו רק מהטוב שבעה"ד. והיינו דהמכוון הי' רק ד"ת תורה אור וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. והשמות מכל דבר מורה על שורש החיים שיש בדבר זה. וכשאוכלים דבר שנקרא ראש וזה שורש החיים שלו מורה לסימן שנהי' לראש וכן רוביא שירבו זכיותינו וכדומה. ותפוח מתוק בדבש שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כתב בס' מטה משה (סי' תר"צ) רמז לזה מפסוקים אלו מן התורה דכתיב ויורהו ה' עץ וגו' וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט. ומשפט זה ר"ה וכן נדרש (ביצה ט"ז.) שמזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה וכו' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ומן הכתובים דכתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו וכתיב בתרי' ומתוקים מדבש וגו'. והענין דכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ומים היינו תורה כמו שא' (ב"ק פ"ב א') אין מים אלא תורה ובזוה"ק (ח"ב ס' א') וכי מאן יהיב להו אורייתא וכו' ואוליפנא דקב"ה תורה איקרי וכו'. והיינו שבמצרים שהיו מוקפים מקליפת מצרים מכל צד לא יכלו כלל להשיג האור ה' ואח"כ בקריעת י"ס שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ג"כ אח"כ נעלם מהם כמו שא' בזוה"ק ואח"כ בעו לאסתכלא זיוא יקרא דמלכא וכו' ולא מצאו מים ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה שאף בד"ת לא יכלו להרגיש טעם ומתיקות כי מרים הם. וכמו שא' בזוה"ק (ח"ג קנ"ג א') וימררו את חייהם בעבודה קשה זו קושיא היינו שחייהם שהוא הד"ת ג"כ נא' וימררו שלא היו יכולים להרגיש טעם. בחומר דא ק"ו וכו' ויורהו ה' עץ שהורה למשה עצה איך למתוק אז וימתקו המים שהתחילו להרגיש טעם ומתיקות בד"ת. וכמ"ש בזוה"ק שם דאורייתא דבע"פ אתהדרו מתיקן וכמו שנא' ומתוק האור. וכתיב שם שם לו חק ומשפט ובמכילתא נדרש חק זה שבת שבשבת ג"כ הזמן שיוחקקו הד"ת בלב ויכולים להרגיש האור כי טוב והמתיקות בד"ת. ומשפט היינו ר"ה כמו שנא' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב שבר"ה ג"כ הזמן להרגיש האור כמו שנדרש בתיקונים ויהי אור דא ר"ה שאז הוא הווי' להאור ואז ג"כ הזמן להרגיש מתיקות בד"ת. וכן הרמז בכתובים שכ' המט"מ הנ"ל דכתיב משפטי ה' אמת והוא ע"ד שאמרנו כ"פ על הפ' מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל משפטיו דייקא היינו שמרגישים טעם בהם. אבל באו"ה נא' ומשפטים בל ידעום שאף המשפטים שיש להם לא יוכל להכניס בהם הדעת ואצלם לא כתיב ומשפטיו דמשפט של השי"ת הוא רק לישראל דבאו"ה המשפט הוא דין ואצל ישראל הוא מרמז לרחמים כמו שא' (בפתח אליהו) משפט ידיעא דאיהו רחמי (ובזח"ג קי"ג א') ומשפט דא קוב"ה. וזהו משפטיו שהם רחמים זה נמסר רק לישראל כמו משפט סנהדרין שהוא ברחמים (כמו שנת' במ"א). ובר"ה שחל בשבת אז הזמן ביותר מוכשר לזכות לאור כי טוב ולהרגיש טעם ומתיקות בד"ת ואז הזמן שירגישו בכל מאכל רק מהטוב שבו שהוא האור כי טוב: