פרי צדיק, לך לך ה׳

בנח כ' ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ואי' בגמרא (סנהדרין ע:) כי בער אנכי מאיש מנח כו' ולא בינת אדם לי זה אדה"ר ופירש"י שנכשל ביין וכ' המהרש"א שהוא כמ"ד לעיל אילן שאכל אדה"ר גפן היה דהיינו היוצא מהגפן. היה דהיינו היוצא מהגפן. ולאידך מ"ד היה לו ללמוד מאדה"ר שהיה מסתפק בלא יין דכן משמע ויחל נח ויטע כרם שזה היה נטיעת הכרם. וצריך להבין למה נטע נח הכרם בתחלה ואף למ"ד ענבים סחטה ונתנה לו כמו ש' בב"ר מ"מ אחר שראה הקלקול בודאי אח"ז נזהר כל ימיו ולא שתה עוד יין ולא סחט ענבים ובודאי כן היה עד נח כמשמעות לשון ויחל נח שהיה הראשון כמו ש' מהרש"א ומאיזו סיבה עלה ע"ד נח ליטע כרם ולשתות יין. אך הענין דלאדה"ר לא הותר לאכול מן החי ואף קודם הקלקול כ' הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' לכם יהיה לאכלה. ולנח נאמר כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה וגו'. ובזוה"ק פ' זו (פט ב) אי' בטעם קרבן בהמה מה חטאת כו' כיון דחטא כו' ולבתר אתא נח וחמא דהא גופא אתבני מאתרא דיצה"ר אקריב קרבן כו' אמר הקב"ה מכאן ולהלאה הואיל וגופא אשתאיב מההוא יצה"ר יתענג גופא גמה דאתחזי לי' ייכול בשרא כו' וממהוא ענג גופא חטא בכמה חטאין. אמר קב"ה כפרה על גופא בשרא. בשרא אכיל וכו' ע"ש. ונראה מדברי הזוה"ק דאכילת הבשר גורם קטרוג היצה"ר וגורם לחטוא. וא"כ אדרבה תיקשי למה הותר לנח אכילת הבשר. ונר' כונת הזוה"ק דמייתי פ' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. והוא דכיון שזה ענין עצמו שמתחלה נא' וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' וגו' וגרם זה משפט המבול ואחר כך כ' לא אוסיף לקלל וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. והיה זה עצמו לימוד זכות שלא יבא עוד השחתה ומבול. ולכן התיר הבשר כדי שיהיה לימוד זכות. אך מ"מ יקשה לשון הזוה"ק יתענג גופא כמה דאתחזי לי' ייכול בשרא כו' ולמה זה לאכול הבשר לגרום קטרוג היצר הרע שיוכל לבא לידי קלקול. אך באמת גם בבשר מצינו (פסחים קט.) אין שמחה אלא בבשר והיינו שזוכין ליישר הלב כמש"נ ולישרי לב שמחה. ואחר הקלקול נצרך הבשר שבבשר יש יותר ני"ק להוציא ממה שיש להוציא מהצמחים וכמו ש' האריז"ל עמ"ש (שבת קמ:) דאר"ח ולא בעתירותי אכלי ירקא כו' דאמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי שאין המכוון ח"ו שלהתענג בחר בבשר ודגים. רק פי' בעתירותי היינו כשנעשה ת"ח והותיר לו הבשר דע"ה אסור לאכול בשר כמו ש' (פסחים מט:) ואז לא אכיל ירקא מאשר יש יותר להוציא נצי"ק מבעלי חיים ממה שיש להוציא מהצמחים. ומש"ה אמר היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי ע"כ. וזהו מ"ש (ברכות מד:) כל נפש משיב את הנפש וכל הקרוב לנפש משיב את הנפש כו' והמכוון ג"כ שיש בו ני"ק יותר. ולכן לאדם הראשון קודם הקלקול היה די לקיום החיים להוציא הקדושה מהצמחים ואחר הקלקול צריך לאכילת הבשר בקדושה שעל ידי כן יזכו לשמחה ליישר הלב שיהיה לב א' לטוב. ומ"מ כשאוכל הבשר שלא בקדושה מסתעף מאכילת הבשר קטרוג היצר הרע ובא לחטאים. ולכן בא הכפרה בדם הבהמה כי האדם הוא בנפש יכפר. וכמו ש' בזוה"ק. וזש"נ בכל אות נפשך תאכל בשר שצריך הבשר לשמח הלב וליישרו וכ' כי ירחיב ה"א את גבולך וגו' שלא יאכל בשר רק מתוך רחבת ידים ועושר כפירש"י וכעין מ"ש בגמרא (חולין פד.) והיינו שמי שנתן לו השי"ת עושר ונכסים בודאי נצרך לו בשר ויין לתורה ועבודה. וכן היין כמו שמצינו בר"נ שהיה תחנא דבי נשיאה ואמר (ב"ק עב.) והאי דלא אמרי לך מאורתא דלא אכלי בשרא דתורה ופי' תוס' שרוי בתענית היה וכל שלא אכל בשר לא היה דעתו מיושבת עליו לתורה ואמר ר"נ (עירובין סד.) כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי. שהוא היה עושר ונצרך לו הבשר ויין לתורה. אבל מי שאין ידו משגת בודאי אינו נצרך לבשר ויין ובזמן הגמרא לא היו רגילין בבשר ויין בכל יום. וכמו שמצינו שאמרו (שבת קיט.) כגון אנן דשכיח לן בשרא וחמרא כל יומא וכו' משמע רק כגון אנן. וכעין שאמר ר' יוחנן (חולין שם) אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו כו' וכן אמר ר"נ כגון אנו לווין ואוכלין כו' והיינו שלהם נצרך הבשר. וזה הענין בנח ג"כ אחר שהותר לו הבשר כדי שעל ידי הבשר יזכה ליישר הלב ולשמחו היה נח סבור שאף היין נצרך לו ליישר הלב ולזכות לשמחה. ואין ראי' מאדם הראשון קודם הקלקול. וזה היה טעמו שנטע כרם. אבל באמת היין המיישר הלב הוא רק יין דקידוש שהוא יין מצוה. או מי שנצרך לו היין לישוב הדעת לתורה וכמו ש' בזוה"ק (ח"ג קכד סע"ב) חכמים דדמיין לשבתות כו' וכל אכילתן בקדושה. כאכילת שבתות ויום טוב שכל אכילתן לקיום החיים לתורה. ולהם נצרך היין כמו בשבת שאדם קובע סעודתו על היין וכ"ז רק לישראל אבל נח שלא ניתן לו השבת דאדרבה נאמר לו יום ולילה לא ישבותו. שקדושת שבת מלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו העובר ביניהם חיים כמו ש' (מ"ר בשלח) ואף שלא היה אז אומה ישראלית. מדת כנס"י היה מטרונא. ונח לא זכה לקדושה זו ולכן לא עלתה לו לתקן פגם אדם הראשון כמו שעלה על דעתו: