פרי צדיק, חג הסכות מ״ו

וזאת הברכה אשר ברך משה וגו' מצינו בברכת יצחק אע"ה ליעקב שדרשו (בב"ר פ' ס"ו) מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה וכו' שלא יתכן שיברך יצחק אע"ה בעניני עוה"ז ובפרט משה רבעה"ש שחלקו הי' שבת כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו וכ"ז שהי' הוא המנהיג ישראל היו פנוים רק לתורה ואכלו מן (וכמו"ש במכילתא ותנחומא בשלח) לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן. ואם הי' נכנס לא"י הי' כן תמיד שהי' מלאכתן נעשית ע"י אחרים והם היו פנוים לתורה כמו בשבת בודאי ברכותיו הי' רק בד"ת ולא בעניני עוה"ז ובגמ' (ב"ק צ"ב.) דרשו וזאת ליהודה לא הוו קא מסקי לי' למתיבתא דרקיע כו' לא הוה סליק לי' שמעתתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהי' ומהסתם כל הברכות הם על ד"ת רק בגמ' דרשו על ברכת יהודה. ומשרע"ה ייחד הברכות מד"ת השייך לכל שבט. תורה צוה לנו משה וגו'. והיכן מצינו שמשה צוה הלא אמר רק דברי השי"ת והיה שייך לומר תורה כתב לנו משה כמ"ש חלקת מחוקק ספון. ובמלאכי דכתיב זכרו תורת משה כתיב אחריו אשר צויתי אותו בחורב וגו'. אך הענין עפ"י מה שאמרנו במ"ש בגמ' (מנחות כ"ט:) בשעה שעלה משה למרום כו' מנין לך א"ל הלממ"ס נתיישבה דעתו וצריך להבין מה נתיישבה דעתו בהלכה זו ששמע שאמר שהוא הלממ"ס יותר מכל מה שדרש ר"ע שהי' עיקרו שהוציא מתוך התורה שבכתב שידע שהוא הורידה לארץ. אך הענין שלא הבין משה ולא הי' יודע מה אומר אף שתלמידי ר"ע הבינו הוא מפני שזה היה משער הנ' שהוא מקום שבע"ת עומדים. ובזה לא הי' חלק למשרע"ה שהיה טוב מעולם שנולד ונתמלא הבית אורה (סוטה י"ב.). אבל חלקו הי' בתושבע"פ שהוציא ההלכות שהם לנו הלממ"ס הלכתא בלא טעמא (כמו"ש פסחים ל"ח:) בפירש"י וכי לא טעמי בעי כהלממ"ס וכן (גיטין י"ד.) בהלכתא בלא טעם פירש"י כאלו קבלה משה הלכה מסיני שא"צ לתת בה טעם ומשרע"ה המציאם מפלפולו והי' הלממ"ס שנמסר לו הכח מסיני לדרוש בפלפולי ולהמציא הלכות ועדמ"ש (נדרים לח) ולא נתנה תורה אלא למשה כו' אלא פלפולא בעלמא שהוא המציאם בפלפולו. ולזה לא הי' יכול שום אדם להשיג דמשה הי' עניו מכל אדם והוא זכה לזה ע"י הענוה כמ"ש החכמה מאין תמצא (וכמ"ש סוטה כא:) אם לא ברוה"ק לכוין לדעתו. וזהו תורה צוה לנו משה. היינו התושבע"פ של מרבע"ה שעז"א (שבת ל.) ואלו משה רבינו ע"ה גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות. מורשה קהלת יעקב עדמש"כ (במד"ר צו פ' ט') בר' ינאי שאמר להאורח אמור אכול כלבא פיסתי' דינאי דהיינו כיון שלא מצאו לא במקרא ולא במשנה הי' סבור שהי' צריך לפרנסו ככלב עדמ"ש (ב"ב ח.) בר' יונתן בן עמרם שלא רצה להנות מכבוד התורה ואמר לרבו פרנסני ככלב וכעורב קם תפסי' וא"ל ירותתי גבך וכו'. מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב דהיינו שכל א' מישראל יש לו חלק בתושבע"פ ואף הע"ה וכמו שדרשו בגמ' (ב"מ לג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה. מ"מ יש לו חלק בתושבע"פ וכמו שמצינו בגמ' (ב"ק צ"ב.) מנא הא מילתא דאמרי אינשי ואף שהם אומרים שיחה מצאו הדברים בפסוק בד"ת שזה חלקו בד"ת וזהו מורשה קהלת יעקב שמשה רבינו ע"ה מסר כח זה לכל אחד מישראל שיהי' לו התחדשות בתורה שבע"פ וזה הכח הי' לאורח של ר' ינאי שהטעים לו הפסוק קהלת יעקכ ואף שר' ינאי ידע ג"כ שכתוב קהלת יעקב מ"מ לא עמד לדקדק כל זה עד ששמע מהאורח שא"ל קהלת ינאי אין כתוב כאן וכו' שזה הי' חלקו בתורה וכמו שאמר רבה"ק זצללה"ה עמ"ש במדרש (מצורע פ' ט"ז) מעשה ברוכל וכו' אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיע מי האיש החפץ חיים. אף שהרוכל אמר לו הפסוק ככתבו. אך כששמע ממנו הרגיש בפסוק זה טעם מחודש מה שלא הרגיש מעולם. והוא מפני שזה הי' חלק הרוכל בתושבע"פ שהם טעמי תורה להרגיש הטעם שבד"ת וזה הכח מסר משה רבינו ע"ה לכל ישראל: