פרי צדיק, חג הסכות כ״ג

בפסיקתא דסוכות (כ"ז) כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז אף הקב"ה נותן לו חלק בסוכתה של סדום מה שהקב"ה עתיד לחלק לצדיקים שבטים שבטים שנ' אלהים דבר בקדשו זה אבינו אברהם ע"ה וכו' אעלוזה וכשאעלוזה כו' אחלקה שכם אני מחלק אותה שבטים שבטים כו' ומהו עמק סוכות אמדד זה סוכתה של סדום שהיתה מסוככת ז' אלנות כו' ותמרים על גביהם. הענין הוא עפמש"נ (יחזקאל ט״ז:מ״ו) ואחותך הגדולה שומרון גו' ואחותך הקטנה ממך גו' סדום ובנותי' ושבתי את שבותהן את שבות סדום ובנותי' גו' ובשלמא שומרון נקראת אחותך הגדולה יתכן שהיו מעשרת השבטים אך מה טובה לסדום להקרא אחות ליהודה. גם מהו שאמר ושבתי גו' את שבות סדום גו' אך הענין דאי' מהאר"י הק' ז"ל דדור המבול ודור הפלגה נשמותיהם היו במצרים שנפשות דור המבול נגזר עליהם היאורה תשליכוהו ודור הפלגה נעבדו בחומר ובלבנים. והענין הוא שאז היו נפשות ישראל נכללים בתוך שאר הע' אומות רק הקליפה גברה עליהן שהיו רוב נגד מיעוט. ונפשות דוהמ"ב היו שורש תושב"כ שכן אמרו (שמו"ר פ"ל) שביקש הקב"ה ליתן להם תורה ולא רצו דכ' ודעת דרכיך לא חפצנו. וכ"א בגמ' (חולין קל"ט:) בשגם זה משה שהי' נפש משרע"ה אז בתוכם והיו ראוים לתת להם הד"ת ואם היו זוכין הי' מים ואין מים אלא תורה (ב"ק י"ז.) אך אח"כ נעשה מים הזדונים. וכן מפורש בזה"ק (ח"ג רט"ז סע"א) דעתיד הוה משה לקבלא אורייתא בדרא דטופנא וכו' ואח"כ הי' נפשותם במצרים ונגזר היאורה תשליכוהו. ונפשות מדור הפלגה אי' מהאריז"ל שהיו משורש תושבע"פ שנמסר לישראל ולא בשמים הוא עד שאי' (ב"מ נ"ט:) נצחנו בני וכן (שם פ"ו.) פליגי מתיבתא דרקיעא עם הקב"ה ומאן נוכח נוכח רבה ב"נ והרמב"ם ז"ל פסק כמתיבתא דרקיעא וכ' הכ"מ הטעם דרבה ב"נ אמר כן כשעלה לשמים ואז לא יכול להכריע דלא בשמים הוא. ומזה בא להם הקלי' להלחם עם השי"ת ואמרו נעלה לרקיע לאו כל הימנו שיבור לו העליונים כמ"ש (סנהדרין ק"ט.) ואח"ז היו נפשותם במצרים ונגזר עליהם בחומר ובלבנים דאי' בזה"ק (ח"א כ"ז א') בעבודה קשה זו קושיא בחומר זה ק"ו ובלבנים בלבון הלכתא ובכל עבודה בשדה זה ברייתא ואי' (בב"ר פל"ח) בדור הפלגה שחטאם קשה מדור המבול דור המבול לא נשתייר מהם פליטה וכו' אבל אלו ע"י שאוהבים זא"ז שנא' ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה והענין היא דכיון שהי' דור הפלגה כנגד תושבע"פ ועז"ד עה"פ בספר מלתמות ה' שע"י הספר אפילו הרב ותלמידו נעשים שונאים זל"ז כמ"ש (קידושין ל':) עד דאי' (בירוש' הובא בתוס') במחלוקת י"ח דבר שעמד להם בנפשותם ומזה נסתעף שנאת חנם אף שבאמת בתושבע"פ כ' את והב בסופה שנעשו אח"ז אוהבים זל"ז וכ' והאמת ושלום אהבו דאהבה ואחוה ביניהם כמ"ש (יבמות י"ד:) מ"מ נסתעף קלי' שנ"ח שנחרב המקדש עי"ז ועדיין מרקד בינינו כמ"ש (יומא ט':) והם שהקלי' שלהם בא מניצוח תושבע"פ ובאו להלחם עם הקב"ה אבל על הגוון לא הי' ביניהם שנ"ח לפיכך נשתייר מהם פליטה. אבל הפיצם השי"ת שהראה בזה שכינוס רשעים רע להם ורע לעולם (כמ"ש סנהדרין ע"א:) ושורשה הוא היפוך שנאה ואיבה ומלחמה והרגו איש את רעהו (ונת' במ"א שמטעם זה שהרגישו ששורש תושבע"פ בבבל עשו שם המגדל):

והנה בסדום מצינו שחרבה אף הארץ משא"כ בדוהמ"ב שעכ"פ הארץ נשארה וישאר נח שממנו נתיסד העולם. ולא מצינו בנפשות סדום שהי' כלול בהם מנפשות ישראל א' משבעים. אך אי' (בב"ר פ"נ) מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום ששם הי' נפש דוד שממנו יצא משיח. וזה הענין דכ' בפ' של סדום (איוב כ״ח:ו׳) מקום ספיר אבני' ועפרות זהב לו והיינו שיש אור תושבע"פ של משיח שעז"א במד' (קה"ר פ"ב א') כל התורה שאדם לומד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב והיינו לימות המשיח (וכמש"כ המת"כ) שמשיח הוא יגלה סתרי תורה שאין בעוה"ז דוגמתו רק מעט מזעיר ליחידי סגולה שיכולין לזכות לאור זה וזה האור הי' בסדום ונפשות סדום הם יהיו דורו של משיח ובעוה"ז מעט מזעיר דוגמתן וזש"נ מקום ספיר אבני' כמו שיהי' לעתיד דהלוחות של סנפרינין והיינו דהלב אבן הוא אבן טוב אבן ספיר והשי"ת חקק כל הד"ת על לוח לבם ובלוחות שניות הוא דכ' פסל לך ונתגלה למשרע"ה מחצב של סנפרינון כמ"ש (קה"ר פ"י ונדרים ל"ח.) וא"ל השי"ת פסל לך שהוא יכול לפסול הלב אבן ואח"כ יחקוק השי"ת על לוח לבם הד"ת. ולעתיד יהי' כן כשיתבטל היצה"ר והלב יהי' לאבן ספיר ואז בסדום מקום ספיר אבני' והארץ היתה ג"כ מעין העת"ל שיהי' ארץ חדשה משא"כ בדוה"מ שנשאר הארץ ויצא מנח נפשות ישראל ונפש משרע"ה שהוריד התושב"כ. וכן נפשות דור הפלגה לא נחרבו ונשארו ומהם נפשות ישראל שהרחיבו התושבע"פ. וזה הענין מש"נ בישעי' לולא ה"צ הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו ולמה נקט דוקא סדוע"מ אך הוא עפמ"ש (סנהדרין צ"ג.) ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח והי' אז דורו של משיח אך כיון שקלקלו אמרו כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו וזהו ענין סוכתה של סדום היינו אור של משיח והתושבע"פ שלו. וזש"נ ואחותך הגדולה שומרון היינו דיהודה הוא תושבע"פ שדהמע"ה מרכבה למ' מלכות פה תושבע"פ. ושלמה המע"ה לו נגלה כל חכמה תתאה חכמת שלמה. ושומרון עשרת השבטים שורש התושב"כ וכמ"ש בזה"ק (ח"א בהשמ' רנ"ו א') ת"ח אורייתא דבכתב צדיק איקרי וכן יוסף ו' זעירא וכמש"ש (קע"ו ב') ויעקב ויוסף כחדא אינון וכו'. ושם (קפ"ב ב') ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלו תרוייהו כחדא יעקב ו' אות אמת ויוסף ו' זעירא ג"כ תושב"כ ומשו"ה נקראת שומרון אחותך הגדולה דתושב"כ נגד תושבע"פ גדולה נקראת. ואחותך הקטנה ממך סדום ובנותי' היינו אור תושבע"פ של משיח ואף שלעתיד יהי' גדולה הרבה אך בעוה"ז נקראת קטנה ממך שנתגלה רק ליחידי סגולה וזה ענין סוכתה של סדום:

ואמר (בפסיקתא) דכ' אלהים דיבר בקדשו זה אברהם. והמכוון דג' קק"ק נגד חג"ת כמ"ש (זח"ב נ"ב א') שהאבות מרכבה להם קדיש בשמא מרומא עלאה בית שכינתי' נגד א"א שהי' הראשון שזכה להשיג שרש שכל הנעלם מכל רעיון כמש"נ ואברהם זקן בא בימים. וזמ"ש בגמ' (ב"מ פ"ז.) עד אברהם לא הי' זקנה. קדיש על ארעא עובד גבורתי' נגד יצחק אע"ה פחד יצחק. קדיש לעלם ולעלמי עלמיא נגד יעקב אע"ה דכ' תתן אמת ליעקב וכ' שפת אמת תכון לעד. וקדושת יצחק שיופיע על ארעה כנס"י (חסר) א"א קודש של הקב"ה וז"ש אלהים דבר בקדשו זה אברהם (חסר) ובמדרש (ויק"ר פ"כ) הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו לא נאמר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח כו' ואיך אמר בזה"ק ח"ג (ק"ד א' ברע"מ) דקב"ה חדי עם ישראל וישראל חדאן עמי'. אך בסוכות הזמן דבתשרי עתידין להגאל ובסוכות יהי' מלחמת גוג ומגוג (כמ"ש בטאו"ח סי' ת"צ בשם ר"ה גאון) ואז יהי' התגלות מלכות שמים בשלימות וכ' יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו שאמרנו דכשיהי' התגלות כבוד ד' לעולמי עד אז ישמח ה' במעשיו וסוכות הזמן שיתגלה מלכות שמים לעולם ומש"ה נקרא זמן שמחתינו. אך אחר הסוכות מתבטל שוב כמו במ"ת ובשבת שאח"כ חוזר יצה"ר למקומו אבל לעתיד כשיגיע זמן הגאולה באמת אז אעלוזה אחלקה שכם. וז"ש וכשאעלוזה כשהופיע מלכותו בעולם אחלקה שכם שבטים שבטים שכל שבט י"ל תושבע"פ המיוחדת לקדושת שבט זה (ונת' במ"א):