פרי צדיק, חג הסכות א׳

חג הזה נקרא זמן שמחתינו דכ' בסכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בנ"י וגו' והקשו למה לא עשו זכר למן ולבאר רק לענני הכבוד. אך באמת יש לדקדק אם טעם סוכה זכר לענני הכבוד הול"ל למען תזכרו כי בסוכות וגו' כמו בציצית למען תזכרו וגו' וכן למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ וכ' למען ידעו והיינו שיכנס הדעת בלב לדורות והיינו כמו שמצינו ביעקב כשנקרא שמו ישראל ע"ש כי שרית עם א' ואנשים ותוכל והיינו שמקודם הי' עליו פחד מעשו ושרו שהוא הס"מ יצה"ר וכת"ח נדמה לו (כמ"ש חולין צא.) ואח"כ ותוכל ועכ"ז נגע בכף ירכו שהי' לו עוד טענה אח"כ כ' ועשו הלך לדרכו וגו' שלא הי' עליו שום קטרוג אז כ' ויעקב נסע סוכותה. ויבן לו בית שיעקב אע"ה נשלם באמת מכל וכל ונשאר הקדושה אצלו בקביעות כבית שנ' תתן אמת ליעקב שפת אמת תכון לעד ולמקנהו היינו לבניו ולזרעו שנקראו צאן קדשים כמו שמצינו במדרש (ב"ר פ' ע"ג) שהי' ליעקב אע"ה ס"ר עדרים ומספר ס"ר היינו מספר שרשי נפשות ישראל שהי' מכוון נגדם ומש"ה נקרא מקנהו. עשה סוכות שעכ"פ יזכו להגנה בצלא דמהימנותא והיינו מהימנותא שלימתא. והיינו ההגנה מיצה"ר וכמש"נ וסוכה תהי' לצל יומם וגו' ואי' (רע"מ פנחס רנ"ה ע"ב) ולא בצל סכת הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא וזש"נ מזרם ומטר. והיינו הקליפות כמש"נ ימטר על רשעים פחים וכן ביום הכפורים דאיתא (ויק"ר פכ"א) וישעי ביוהכ"פ והיינו מכל החטאים דכ' ונשא השעיר את כל עונותם ונדרש (ב"ר פ' ס"ה) השעיר זה עשו עונותם עונות תם אח"ז צריך סוכה לאגנא על נשמתא. שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומתחדש בכ"י (כמ"ש סוכה נ"ב:) ואלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו ואי' (תענית ט"ו.) צדיקים לאורה דכ' אור זרוע לצדיק ולישרים שמחה דכ' ולישרי לב שמחה דצדיק נק' גבור הכובש את יצרו וצריך אור להאיר לו סייעתא להתגבר. ועדיין י"ל עסק ומלחמה ואינו בשמחה. ולישרי לב שזוכה ליישר הלב להוריק הרע מלב כסיל ג"כ זהו בשמחה. ויעקב זכה לישרות לב לעולמי עד וישראל זוכין עכ"פ בימי חג הסוכות. וזה מדת הדעת מדתו של יעקב כמ"ש (זה"ק שמות מ"ד סע"ב) עביד ליעקב ברזא דדעת וזה זוכה הישראל בסוכות למען ידעו וגו' שיזכו למדת הדעת שיכנס בלב כי בסוכות הושבתי הגנה מיצה"ר. ולכן נקרא החג זמן שמחתינו וברע"מ (אמור ק"ד ע"א) כמה דקב"ה נטיל לון לישראל בהני יומין וחדי בהון אוף הכי ישראל נטלי לי' לקב"ה לחולקיהון וחדאין בי' שהשי"ת שמח עם ישראל ע"י מדת היראה שזה הי' תכלית הבריאה כמ"ש (שבת ל"א:) לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שיייראו מלפניו שנ' והא' עשה שייראו מלפניו (ובסופ"ו דאבות) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו והיינו שיתגלה מדת מלכותו מלך שתהא אימתו עליך (כמ"ש קידושין ל"ב:) ויש להשי"ת שמחה שנעשה רצונו. והישראל כשזוכה לישרי לב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא שי"ל לישראל נייחא ממלחמת היצה"ר ושמחים עם השי"ת לישרי לב שמחה ונ' החג זמן שמחתנו: