פרי צדיק, וילך ושבת תשובה ט״ז

אי' במד' דמלך בו"ד גוזר גזירות והוא אינו מקיים אבל הקב"ה שומר כל המצות וכן א' בגמ' דהקב"ה מניח תפילין ומתפלל. וי"ל כיצד מקיים הקב"ה מצות תשובה. וי"ל ע"פ הגמ' דסוכה ג' דברים מתחרט עליהם הקב"ה ואחד מהן מה שברא היצה"ר. ולהבין זה איך שייך ענין חרטה ושינוי רצון בהשי"ת. אך י"ל ע"פ המד' הנ"ל שכל המצות וגזירות של הקב"ה כביכול הוא מקיים אותם תחלה. כמו ששאל אחד אם השי"ת משמר השבת היאך יורדים הגשמים וכו'. וע"ז נא' בבריאת האדם נעשה אדם בצלמנו כדמותינו היינו שיעשה כדוגמת מעשי השי"ת כביכול כאמרם ז"ל אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם. היינו שע"ז נברא שיעשה דוגמת השכינה כמו הקוף שעושה דוגמת מעשה אדם. וכן נא' בשמירת שבת זכור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש. וכמו כן בענין מצות תשובה שעיקרו הוא החרטה שיתחרט האדם על העבר וינחם על מעשיו. ועבור זה הכתיב כביכול הקב"ה על עצמו ענין חרטה בכדי שעי"כ יוכל האדם ג"כ להתחרט ולהנחם על מעשיו. וכן אי' בפסיקתא משל למלך שחלה בנו ונתן לו הרופא סמים והי' ירא הבן לקחתם אמר לו אביו אני טועם ממנו בראשונה ותראה שהוא טוב כדי שתטעום אותה לאחרי'. ואי' במד' מה שנא' בדור המבול וינחם ה' שכביכול נתחרט על שברא את היצה"ר בארץ. והוא לרמז דברנו שעי"ז שהכתיב זאת על עצמו יוכל לכנוס הרהור תשובה וחרטה בדור המבול כדי שלא יאבדו מן העולם. ובזה יובן שאלת המין לר"י מאחר שהקב"ה רואה את הנולד למה נא' ויתעצב אל לבו והשיב לו בשעת חדוה חדוה ולמה לא שאל לו על מאמר הקודם וינחם ה' רק מפני שזה הי' גלוי גם להמין שענין הניחום והחרטה של הבורא כביכול הי' כדי להכניס בלב דוה"מ הרהור תשובה כנ"ל רק שאל על ויתעצב וע"ז השיב לו בשעת חדוה חדוה: