פרי צדיק, ואתחנן י״ד

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו' יש להבין הלא בקשתו הי' על כניסה לא"י ולמה הזכיר הראי'. והשי"ת השיב לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור וגו' ג"כ יל"ד כיון שאמר שא עיניך בודאי לראות בעיניו ולמה אמר עוד וראה בעיניך. ואח"כ כתיב וצו את יהושע וגו' והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה מלות אשר תראה ג"כ מיותר. אך כבר אמרנו שמשה רבינו הי' לו כח הראי' שע"י ראייתו הי' יכול להכניס האור כי טוב. כמו במעשה בראשית דכתיב בכל יום וירא אלהים כי טוב היינו שבראייתו ית"ש בכל מה שברא הכניס בהבריאה האור כי טוב. וכח זה הכניס משרע"ה לגדולי ישראל ג"כ כמו אלעזר הכהן דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' ועי"כ זכו ישראל הראוים לכך ג"כ לכח הראי' (ונת' פ' מסעי). וזה שנא' בפ' זו אתה החילות להראות את עבדך והול"ל לעבדך ומיותר תיבת את. אך הפירוש להראות לכלל ישראל את עבדך ע"י עבדך את גדלך וגו' שע"י משה זכו ישראל לכח הראי'. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. ארץ הוא מדת מלכות פה תושבע"פ הטובה פירוש האור כי טוב היינו שעי"כ אכניס האור כי טוב בהארץ כדי שיזכו ישראל לאור תושבע"פ כל אחד כפי כוחו. ההר הטוב הזה היינו שיהי' האור מפורש כ"כ עד שיאמר עליו כי הוא זה שיהא כל אחד מראה באצבעו. ואף שלא זכו להתגלות מפורש כזה רק בקריעת י"ס ובמ"ת אך כיון שיהי' חקוק בלב שייך ג"כ לשון זה. כמו שדרשו (מגילה ט"ו:) על וכל זה איננו שוה לי שהי' כל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו שכל שחקוק בלב ג"כ יתכן לשון זה. וכל זה כדי שיזכו ישראל ע"י ראייתו בארץ. והשיבו השי"ת רב לך וגו' עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגו' וראה בעיניך ויועיל ראייתך מעבר הירדן ג"כ להכניס האור כי טוב לא"י. כי לא תעבור את הירדן וגו' וצו את יהושע וגו' כי הוא יעבור וגו' והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. שיועיל ראייתך שיוכל יהושע לחלק לכל אחד מישראל חלקו ושרשו בא"י היינו בתושבע"פ. וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב קל"ז ב') שעל תושבע"פ אתמר ומסרה ליהושע דאלו תושב"כ כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי. וע"ז א' (נדרים כ"ב:) וס' יהושע שערכה של א"י הוא שיהושע הנחיל את הארץ וחילק לכל אחד חלקו בתושבע"פ (ונת' כ"פ). וכתיב והו"א יעבור וגו' והו"א ינחיל לשון הו"א מורה על בחי' עתיקא כמ"ש (אדר"ז ר"צ א') עתי"ק דאתכסיא איקרי הוא. וכן מורה על יובלא דאקרי הו"א (זח"א קנ"ד ב') והיינו שיש שזוכה לאור תושבע"פ ע"י תשובה עלאה שהוא יובלא דכתיב כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שע"י חכמה בלבך שהוא חיבור חו"ב מוחא ולבא זוכין להדעת ודעת לנפשך ינעם והוא אור שנגנז לעמלי תושבע"פ. ויש שזוכין ע"י בחי' עתי"ק דאיקרי ג"כ הוא והיינו כשזוכה שיהי' כן לעולמי עד שלא יתקלקל עוד כמו שיזכו להאור לעתיד בזמן משיח שיהי' בסוף אלף הו' בתוס' שבת. ושניהם ע"י מדת יוסף צדיק יסו"ע שהוא ו' זעירא המחבר שמיא וארעא שעל ידו ההמשכה עד בחי' כנס"י. ויהושע שהוא מזרעו הוא המחלק והמנחיל את הארץ אשר תראה תראה דייקא כאמור: