פרי צדיק, ואתחנן י״ב

עוד בפסיקתא (החדשה) חשב שם ט' דברים נגד כל האברים שחטאו בהן ולקו בהם ומתנחמים בהם. ואח"כ אמר חטאו בזה כי זה משה האיש ולקו בזה דכתיב על זה הי' דוה לבינו ומתנחמים בזה הנה אלהינו זה קוינו לו. חטאו בהוא דכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא ולקו בהוא דכתיב והוא נלחם בם ומתנחמים בהוא אנכי אנכי הוא מנחמכם ואח"כ מסיים חטאו בכפלים וכו' ומתנחמים בכפלים. והנה מה שחשב האברים יתכן שחשב שחטאו בכולן ולקו בכולן ומתנחמין בכולן כיון שנעשו זדונות כזכיות דכחיב עליהם הוא יחי' (כמ"ש יומא פ"ו:) עי"ז נכנס קדושה וחיות בכל האברים שחטאו ולקו בהם והיו מתנחמים בהם. אך בלשון זה והוא מה נ"מ שחטאו בהן ולקו בהן ומתנחמים בהם ומה טעם שחשבם הפסיקתא. אך הענין הוא דמשמעות תיבת זה היינו שהוא מפורש לעין עד כמו שמראה באצבע זה הוא כמו שמצינו (מכילתא בשלח ועוד) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והיינו מה שזכו לומר זה אלי. וכן כשמפורש ע"י אמונה שחקוק על לבו יתכן ג"כ לשון זה כמו שאמרנו ממה שאז"ל (מגילה ט"ו:) על המן שאמר וכל זה איננו שוה לי שהיו כל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו. וזה שא' חטאו בזה כי זה משה האיש והוא מ"ש (פירש"י תשא ועוד) כמין דמות משה הראה להם השטן שנושאים אותו באויר רקיע השמים והיינו שסברו שמפורש להם בלב שרואין דמות משה שמת ומלאכים נושאים אותו עד שאמרו כי זה משה וגו'. ובאמת הי' זה מעשה שטן שהוא היצה"ר שהטעה אותם ושם חושך לאור. ולקו בזה שהיו היסורים קשים ג"כ כמפורש לעין אף שלא הי' לעיניהם שהם גלו לבבל מ"מ הי' חורבן הבית חקוק על לבם תמיד עד שאמרו על זה הי' דוה לבנו כמראים באצבע על אלה חשכו עינינו כרואים בעיניהם על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ועי"ז היו היסורים קשה ביותר. ומתנחמים בזה שלעתיד יזכה כל אחד מישראל להיות מראה באצבעו הנה אלהינו זה קוינו לו זה ה' קוינו לו. וכמו שא' (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' היינו כל ישראל שנא' ועמך כולם צדיקים. וכן אמר אח"כ חטאו בהו"א היינו שהחטא הי' עד השורש והוא ע"פ מ"ש (אדר"ז ר"צ א') עתיקא קדישא דאתכסיא אקרי הו"א. וזה שא' חטאו בהו"א דכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא והי' החטא עד השורש. כעין מה שפי' בס' ר"ח מה שא' (יומא פ"ו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד היינו שמועיל אפילו לחטא כזה שהי' עד כסה"כ ובאמת ב' הפירושים אי' בפסיקתא (שובה) דרש רבינו הקדוש גדול כחה של תשובה שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה לו עד וכו' אלא שהיא עומדת לפני כסה"כ שהתשובה מגעת עד כסה"כ. ואח"כ אמר ד"א עד ה' אלהיך וכו' כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמותינו גדלו עד לשמים אמר הקב"ה אל תתיראו אם הם עד הרקיע וכו' אלא אפי' עד הז' עד כסה"כ ואתם עושים תשובה מיד אני מקבל אתכם. והיינו כפי' הר"ח הנ"ל שעד כסה"כ קאי על החטאים היינו שהי' החטא עד השורש עד בחי' עתיקא שכן כתיב עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וכן נכון כסאך מאז מאז ישיר כמ"ש (שמו"ר ר"פ כ"ג) שזהו בחי' התגלות עתיקא כמו שא' (זח"ב נ"ד א') ע"פ אז ישיר אל"ף אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר ומטו לזיין. ומורה לשון עד כסה"כ עד השורש בחי' מ' עתיקא. ולקו בהו"א שנא' והוא נלחם בם פי' שהיסורין ג"כ הגיעו עד השורש ע"ד מ"ש (מגילה ג'.) אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו. מזלייהו היינו השורש בחי' עתיקא שכן ענין מזלא קדישא בחי' על ה' (זח"ג ע"ט ב') ואי' בע"מ להרמ"ע מפאנו נפש האב מזל לבן שהוא שורש האב. ומתנחמים בהו"א אנכי אנכי הוא מנחמכם שהנחמה ג"כ עד השורש במדת הו"א שמורה עד בחי' עתיקא:

וכן מה שחשב כל הט' אברים שחטאו בהם ולקו בהם ומתנחמים בהם המכוון ג"כ על הט' המדות שמתואר בדמות קומה שלימה וע"ז נאמר בצלמנו כדמותינו. ואף שלא חשבם כסדר שנחשבו בפתח אליהו החשבון הוא כנגד ט' המדות. והעשירי הוא חטאו בז"ה וכו' הוא כנגד מ' עתיקא שכשיש התגלות מ' עתיקא אז זוכין להיות מראה באצבע כמו בקריעת י"ס דבעתיקא תליא זכו לומר זה אלי וראתה שפחה וכו'. וכן מורה תיבת הו"א על שכל הנעלם מכל רעיון שאז זוכין להיות מפורש בלב לומר זה כל חד לפום מה דמשער בלבי'. ואח"כ אמר חטאו באש ולקו באש ממרום שלח אש ומתנחמין באש ואני אהיה לה וגו' חומת אש סביב. המכוון הוא דהחטא הי' בכל ג' שרשי הקליפות הקנאה והתאוה והכבוד שמהם מסתעף ג' עבירות החמורות ע"ז ג"ע ושפ"ד. שתכלית הכבוד והגיאות עד שאומר אדמה לעליון כמו בנבוכדנצר וחירם שהוא ע"ז. והם כולם נקראים בשם אש כמו בתאוה א' (קידושין פ"א.) נפיק מיני' כי עמודא דנורא וכו' חזי דאת נורא. וכן מפורש בכתוב (הושע ז׳:ד׳) כולם מנאפים כמו תנור בוערה מאופה. וקלי' ע"ז ג"כ מצינו (יומא ס"ט:) נפיק אתא כי גוריא דנורא מבית קה"ק וכו' וכעס מפורש במקראות כמו וחמתו בערה בו וכדומה. וג' פעמים אש בגימט' תתק"ג שע"ז א' (ברכות ח'.) תתק"ג מיני מיתות שע"ז נא' למות תוצאות. וזה שא' חטאו באש שחורבן בית ראשון הי' מפני ג' עבירות אלו (כמו שא' יומא ט':) ולקו באש כאמור. ומתנחמין באש שיזכו לעומת זה בקדושה לקדושת ג' האבות שהם כנגד ג' הקלי' הנז' (כמו שנת' במ"א) וזה שנא' ואני אהי' לה וגו' חומת אש סביב. ואח"כ אמר חטאו בכפלים חטא חטאה חטא נגד בחי' קוב"ה שהוא תורה שצוה. חטאה נגד בחי' שכינתא חטא ה' ע"ד מה שנא' ובפשעכם שלחה אמכם. ומדה במדה לקו בכפלים ומתנחמין בכפלים הוא מה שנא' כי נרצה עונה האי עון מזיד הוא (יומא פ"ו:) וכתיב נרצה שנעשה כזכיות שזדונות נעשית לו כזכיות והוא נחמה בכפלים. וכעין שאז"ל (קה"ר פ' ט') שבמוצאי יוהכ"פ יצאה בת קול לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה אלהים את מעשיך והיינו שזדונות נעשית לו כזכיות. וע"ז מורה לשון כבר היינו משורש עתיקא אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו שיהי' כזכיות. וכן כאן כי נרצה עונה שנעשו כזכיות וזה מתנחמין בכפלים: