פרי צדיק, ואתחנן ז׳

כתיב עולת שבת בשבתו המכוון שכל שבת יש לו קדושה מיוחדת השייך לאותו שבת. וקדושת כל שבת מרומז בהפרשה בד"ת שקורין בשבת זה. ופ' ואתחנן קורין תמיד אחר ט' באב שבסיום הקינות נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ובמ"ר (סוף איכה) כאדה"ר. היינו לתקן כל קלקול אדה"ר שיהי' כקודם החטא וזה כקדם. ובמ"ר (שמו"ר פ' ל"ח) דברים אני מבקש שנא' וכו' ואין דברים אלא ד"ת שנא' אלה הדברים וגו' אמרו לו אין אנו יודעין אמר להם בכו והתפללו לפני וכו'. דעיקר שבירת היצה"ר הוא ע"י ד"ת כמ"ש (סוכה נ"ב:) משכהו לבהמ"ד ובזוה"ק (ח"א ר"ב א') דהא לית לך מלה לתברא יצה"ר אלא אורייתא. ועיקר ע"י תושבע"פ וזהו הפי' משכהו לבהמ"ד שהוא מקום חידוש הלכות היינו תושבע"פ. אך מ"מ יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומתחדש בכל יום שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ומתחדש בכל פעם שמתגדל אדם יותר כמו שא' בגמ' (שם) דאמר אביי אי מאן דסנו לי הוה לא הוה מצי לאוקומי' נפשי' והרי אף באמוראים שהיו כמלאכיס יכול לכנוס ולפתות. ואף בתנאים מצינו (קידושין פ"א.) ברע"ק ובר' מאיר אי לאו דמכרזי עלך ברקיעא הזהרו ברע"ק ובתורתו הזהרו בר"מ ובתורתו וכו' שרק מן השמים שמרו לאותן הצדוקים שהיו שורש תושבע"פ. וע"ז צריך תפלה שהשי"ת יעזרהו וכמו שא' (סוכה שם) שאלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו. וזה שבא אחר זה פ' ואתחנן שבו נכתב הדברות שניות שא' (שמו"ר פ' מ"ו ומ"ז) שיש בהן מדרש הלכות ואגדות כי כפלים לתושי' והוא מסוגל לתברא יצה"ר ולתקן כל העבר ע"י ד"ת כמו שנא' ולכל בשרו מרפא. והתחלת הפרשה ואתחנן אל ה' שהוא שורש התפלה. ונא' מי כה' אלהינו אשר לו אלהים קרובים אליו בכל קראנו אליו. ושבת זמן תורה כמו שא' (שבת פ"ו:) דכו"ע בשבת נתנה תורה ובזוה"ק (ח"א מ"ז ב') יום השביעי דא תושבע"פ דאיהי יום שביעי דמלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ובו הזמן לתשובה כמו שנא' טוב להודות לה' שכל מי שמודה ועוזב ניצול מדינה של גיהנם כמ"ש (פרדר"א פ' י"ט) וגם מצינו (שבת קי"ח:) המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו והזמן לזכות לתשובה ע"י תורה ותפלה. ובפרט בשבת זה שקדושתו המרומז בהפרשה הוא תורה ותפלה. ונא' הקל קול יעקב קל ה' קול תפלה קל ו' קול תורה דאת ו' איקרי אות אמת ואמת זו תורה והזמן בשבת זה לזכות בו לתשובה ע"י תורה ותפלה שיהי' מיד נגאלין: