פרי צדיק, דברים י״ג

הנה שבת זה נקרא שבת חזון על שם פתיחת ההפטורה דשבת זה. ויש להבין בשלמא שבת נחמו שנקרא ע"ש פתיחת ההפטורה שהוא לשון נחמה ובו מתחיל ז' דנחמתא. אבל כאן דעיקר ההפטורה הוא התוכחות אח"כ ואם מפני הרמז שמרמז חזון לראי' הי' צריך לקרות ג"כ שבת דברי שבת שמעו. אך הענין הוא ע"פ מה שנא' גם נביאי' לא מצאו חזון מה'. ואי' במדרש (איכה ב' ט') גם נביאי' אלו נביאי האמת לא מצאו חזון מה'. והנה הריטב"א ז"ל הקשה על מה שא' (יומא נ"ד:) בשעה שנכנסו או"ה להיכל ראו הכרובים שמעורין זה בזה הא אמרינן (ב"ב צ"ט.) דבזמן שאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית ואז בשעת החורבן לא היו אז עושין רצונו של מקום ולמה היו אז מעורין זה בזה. ואף הכרובים דצורתא ג"כ היו מתהפכין כפי מצב ישראל וכמו"ש (יומא שם) שהיו מראין להם הכרובים ראו חבתכם לפני המקום לראב"י דקאי על מקדש שני. אך הענין הוא דאי' בירוש' ומד' (איכה פ"א ע') שבט' באב תיכף אחר החורבן נולד משיח ואר"א וכו' ולאו מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול וכתיב בתרי' ויצא חוטר מגזע ישי וגו'. וכן הי' בהתחלת בריאתו של עולם דכתיב והארץ היתה תוהו ובהו שנדרש (ב"ר פ' ב') על ד' מלכיות וכתיב בתריה ורוח אלהים מרחפת ע"פ המים ונדרש (שם) זה רוחו של מלך המשיח ע"פ המים בזכות התשובה שנמשל למים שנא' שפכי כמים לבך. וכן הי' כאן שקודם שנחרב הבית היו באמת אין עושין רצונו של מקום שלא עלה על דעתם שיחרב הבית. אבל אך כשראו שנכנסו אויבים להיכל תיכף הרהרו כל ישראל תשובה רק שכבר נגזרה גזירה וכמו שהוכיחם ירמי' למה לא עשו תשובה עד שלא נגזרה גזירה שאז לא הי' נחרב. ואז תיכף נעשו ישראל בכלל עושין רצונו של מקום ומזה נולד תיכף משיח. ואי' כן במ"ר (איכה ה' ט') טובה הי' מגילות קינות מכל מ' שנה וכו' והיינו הפורעניות שבה נטלו ישראל וכו' שבאמת אז קבלו ועשו תשובה ואם היו מתקנים הכל היו ראוי להיות תיכף התיקון האמיתי ע"י משיח שנולד. ומשום זה תיכף החזירו הכרובים פניהם איש אל אחיו ולכן כשנכנסו האו"ה מצאו הכרובים מעורים זה בזה:

וכן נולד באמת אז רוחו של משיח דכמו שנולד בעוה"ז נפש שיהי' ראוי להיות משיח אם נזכה לכך כן נולד נפש ורוח של משיח שנולד ע"י זיווג ויחוד זעיר ונוקבי' שע"ז מרמזין הב' כרובים. וזהו שהיו תיכף הכרובים פניהם איש אל אחיו שזה מורה על יחוד קוב"ה ושכינתי'. וכן בכל שנה בת"ב נולד משיח שבכל דור יש נפש אחד שראוי להיות משיח אם יהי' הדור זכאי. וכמו שמצינו שנחלקו בגמרא (סנהדרין צ"ח:) דבי ר' שילא אמרו שילה שמו וכו' והיינו שכל אחד אמרו על רבם שהוא הנפש שראוי להיות משיח אם יהי' הדור זכאי וראוי לכך. ובימות המשיח כתיב (יואל ג׳:א׳) והי' אחרי כן אשפוך את רוחי וגו' ונבאו בניכם וגו' בחוריכם חזיונות יראו. והנה כבר אמרנו שבכל שבת נכלל כל הקדושות שבאים בתוך ימי המעשה שאחריו וכמו שאומרים וקדשתו מכל הזמנים דשבת כולל כל קדושת הזמנים וכמ"ש בזוה"ק (יתרו פ"ח א') כל ברכאן וכו' ביומא שביעאה תליין דשבת כולל כל הברכות וכל הקדושות שהם אחד כמו שנא' ויברך ויקדש וכל מה שיש בתוך ימי המעשה ברכה וקדושה מקבל מיום השבת שקודם לו. ומהאי טעמא מברכין החודש בשבת שקודם ר"ח שקדושת ר"ח שיבא בתוך השבוע כלול בשבת הקודם ומקבל מיום השבת. וכן השבת הזה שחל ת"ב בימי המעשה שאח"כ הנה זה שהי' אז יום חורבן בית אלהינו אינו נכלל בשבת הקודם דשבת הוא רק כללא דכל ברכאן וקדישין. אבל מה שמיום ת"ב הוא יום הולדת נפשו ורוחו של משיח זה כלול בשבת זה שקודם ת"ב שממנו מקבל יום זה הקדושה זו וכאמור. ולכן נקרא שבת זה שבת חזון שבו ראוי שיולד משיח ויקיום אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' בחוריכם חזיונות יראו: