פרי צדיק, בחוקתי ח׳

ואח"כ במד' אם בחקותי תלכו חוקים שבהם חקקתי את השמים והארץ וכו' וחשב שם ד' לשונות. והמכוון הוא כמ"ש פירש"י מתו"כ שתהיו עמלים בתורה, ואמרנו דהיינו תורה שבעל פה שבא בעמל ויגיעה כמ"ש תנחומא (נח ג). וזה חוקים שבהם חקקתי שמים וארץ כמ"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה כו', ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. היינו על ידי חידוש ההלכה שהקב"ה מחדש בב"ד של מעלה בכל יום (כמ"ש ב"ר פמ"ט) והת"ח שלהם נמסר החידוש בתורה שבעל פה נקראו בוני עולם כמ"ש ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך ובגמרא (שבת קיד.) מאי בנאין אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם, וזהו חוקים שבהם חקקתי וכו' שתהיו עמלים בתורה שהם חוקים שלי שחקקתי בהם כל הבריאה. והיינו דכ' אדם לעמל יולד ובגמרא (סנהדרין צט:) א"י אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה כו' וכבר אמרנו שבודאי לא ס"ד שנברא האדם למלאכת עוה"ז, וכן מ"ש אחר כך אם לעמל שיחה בודאי אין המכוון על שיחה בטילה שיהיה הו"א שנברא האדם לתכלית זה, אך המכוון עפמ"ש (פ"א דאבות) על ג"ד העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, וזהו עמל מלאכה שהוא מלאכת המשכן שהוא גמ"ח. נדבת המשכן שקרוי גם כן מלאכה כמש"נ והמלאכה היתה דים דשלים לי' עבידתא (כמ"ש שבת מט:) ועל ידי נדבת לב המתנדבים נעשה המשכן וכמש"נ כל נדיב לב יביאה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קמו א' בס"ת) מאת כל איש אשר ידבנו לבו מההיא רעותא כו' ותשלמין לה, וכן בכל מעשה הצדקה וכמו שמצינו (ב"ב יז:) במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא והיינו נדבות המשכן ואחר כך א' עד היכן כחה של צדקה כו' קרנו תרום בכבוד וכן צדקה תרומם גוי אלו ישראל. וצדקה היינו גמ"ח כמ"ש (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה וגמ"ח כו' ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה. והיינו דעיקר הצדקה הגמ"ח שבה כמ"ש (סוכה מט:) אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה כו', ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שהעמיד עמוד גמ"ח כמש"נ ויטע אשל וגו' שהאכיל לכל באי עולם. וגמ"ח בין לעניים בין לעשירים (כמש"ש) וכן הקריא א"א לשמו של הקב"ה בפה של כל עובר ושב (כמ"ש סוטה י:) והיינו תורה ללמדה שזו היא תורה של חסד (כמ"ש סוכה שם). ומ"מ אין זה עיקר שהרי יצא ממנו פסולת ישמעאל. וכן יש עמוד העבודה שהיא קרבנות וזה העמיד יצחק אבינו ע"ה כמ"ש (שבת פט:) הא קריבת נפשי קמך דקרבנות העבודה רק בכהנים ויצחק אבינו ע"ה רצה להעמיד עמוד זה שיהיה לכל ישראל. ועז"נ ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה (כמ"ש ברכות כו:) שבאברהם אבינו ע"ה לא מצינו שהתפלל על עצמו רק על סדום. ואפילו על בנים לא התפלל כמ"ש בזה"ק (ח"א קלז רע"ב). ויצחק היה הראשון שהעמיד עמוד העבודה שהיא תפלה במקום קרבנות (כמ"ש בגמרא שם) ואמרו (תענית ב.) איזו עבודה שהיא בלב הו"א זו תפלה, וזהו מ"ש בגמרא א"י אם לעמל שיחה שהיא תפלה כמש"נ תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו שיודע שהוא עני ומחוסר כל טובה ואין לו תשועה רק לד' הישועה. ושופך שיחה לפניו. וגם לתכלית זה נברא האדם כמו רחב"ע שהיה כחו בתפלה כעבד לפני המלך כמ"ש (ברכות ל"ד:) אך גם זה אינו התכלית הנרצה ומיצחק אבינו ע"ה גם כן יצא פסולת עוד. ועיקר תכלית האדם שנברא לעמל תורה. וזהו העמוד העמיד יעקב אבינו ע"ה כמש"נ תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (כמש"ש ה:) וממנו לא יצא שום פסולת. ואחריו גם אברהם ויצחק נקראו בשם ישראל (כמ"ש ב"ר ר"פ תולדות). שבאמת נברא האדם גם לעמל מלאכה שהוא גמ"ח כמ"ש (מ"ר אמור פכ"ה) עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצות אצל בני תורה בג"ע. וכן לעמל שיחה זו תפלה כמו רחב"ד כאמור. וכמ"ש (ברכות כ"א.) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אבל מ"מ התכלית הנבחר הוא לעמל תורה כמ"ש בגמרא (סנהדרין שם) טובי' לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. וז"ש אם בחקותי תלכו חוקים שבהם חקקתי שמים וארץ והיינו שתהיו עמלים בתורה שבעל פה. ונסמך לפ' ואת שבתותי תשמורו דכ"ע בשבת נתנה תורה (וכמ"ש שבת פו:) ויום השביעי דא תורה שבעל פה כמ"ש (בזח"א מז ב) דבי' אשתכלל עלמא, והוא עמל תורה שבעל פה שתהיו עמלים בתורה כאמור: