א
ונתתי גשמיכם בעתם. וכן בפ' והיה אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וגו' ואספת דגנך וגו' ובגמרא (ברכות לה:) מוקי לה באין עושין רצונו של מקום שמלאכן נעשית על ידי עצמן, וכשעושין רנש"מ מלאכן נעשית על ידי אחרים, ואף דהתחלת הפרשה אם שמע תשמעו וגו' כבר אמרנו דתשמעו אל מצותי היינו כר' ישמעאל להיות חורש בשעת חרישה כו'. אבל רצונו של מקום היינו כמו שברא האדם קודם הקלקול שיהיה רק לשמש את קונו ולהיות דרופתקי דאורייתא כרשב"י, ואז מלאכתן נעשית על ידי אחרים (ונתבאר בהר מ"ה) וכאן דכ' אם בחקותי תלכו וגו' ועשיתם אתם ואמרנו דמיירי במי שזוכה להיות דרופתקי דאורייתא כרשב"י (כמשנ"ת במא' הקדום). ואם כן יש להבין מהו השכר ונתתי גשמיכם בעתם, דאין זה טובה לאדם כזה כי בודאי די לו מצדו בקב חרובין כחב"ד וכרשב"י וכדרכה של תורה, אך איפשר לומר דמרמז על ד"ת וע"ד משנ"ד (קה"ר י"א ג') מש"נ אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו. אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקו שנקראו ארץ ע"ש, וכן ונתתי גשמיכם היינו נמי ד"ת ע"ד מש"נ יערוף כמטר לקחי, ומ"ש בעתם. היא ע"ד מה שמצינו (שבת קיח:) אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין ומה זה הלשון מיד נגאלין אבל באמת בשעת מתן תורה שבדיבור ל"י נעקר יצר הרע מלבם ונא' עליהם אני אמרתי אלקים אתם ואף על פי כן לא היה אז הגאולה, מטעם שאזר תיכף היצר הרע למקומו וקלקלו. ועל ידי שמירת שבת זוכין להיות מיד נגאלין ולא יהיה הפסק רגע שיוכל היצר הרע לחזור ולקלקל, וזש"נ אני ה' בעתה אחישנה היינו נמי כשיבא הזמן בעתה אז אחישנה כרגע שלא יוכל יצר הרע לחזור למקומו וכן כשזוכין בשבת לדרתם דעביד דירה לון [ר"ל לשכינתא עלאה ותתאה ] בתרי בתי לבא ואתפני יצר הרע מן תמן (כמ"ש תיקו"ז תי' מ"ח) מיד נגאלין, דאז זוכה לרזא דעבד ולרזא דבן בכללא חדא ועליו איתא בזוהר הקדוש (סו"פ בהר) דקוב"ה אכריז עליה אזדהרו בפלניא וכו' והיינו כמו שהכריזו הזהרו בר"מ ותורתו (קידושין פא.) וז"ש מיד נגאלין דהיינו אחישנה, וכן ונתתי גשמיכם הד"ת בעתם כשיבא העת יתן השי"ת הד"ת בעתה אחישנה והנה כאן נאמר בעתם לשון רבים, ובפ' והי' א"ש נא' בעתו, ובזוהר הקדוש (קדושים פד ב) שבלשון יחיד הוא במעלה יתירה דע"כ במתן תורה כ' בעשרת הדברות לשון יחיד מפני שהיו אז בלבא חדא ורעיתא חדא מה שאין כן בפ' קדושים שלא זכו למדרגה זו כ' בלשון רבים, הענין כד"ש (תענית ט:) מטר בשביל יחיד כו' הא מישרא בעיא מיא והא מישרא לא בעיא מיא ואתא מיטרא וכו' דקאי על היחיד שזכה להיות עושה רצש"מ כמו במ"ת אף דהכלל יהיו עושין מצות ה' ולא רצונו ש"מ גם כן יתן המטר בעתו, וכאן כ' בעתם לשון רבים שאף מי שלא זכה למדרגה זו להיות כמו במתן תורה, מ"מ יזכה בתוך הכלל, וכן היא לענין ד"ת ברמז הנזכר, ושבת הזמן לזכות לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. יחוד כל שם הוי"ה למהוי אחד באחד לרזא דעבד ולרזא דבן דחפיש בגינזוי דמלכא וכאמור:
פרי צדיק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…