ספר התרומה, פסקים קס״ד

ובאותן גיגיות שלא דרך בהן עכו"ם מאשתקד. יש שמקילין לדרוך בהם בלא נגוב. וסומכין על דברי רשב"ג שמתיר במגת לגת. ואומר מורי רבי דשבוש הוא בידם. דעל כרחיך הכי פירושו מתחלת גת לתחלת גת. או מסוף גת לסוף ימי גת. אבל לא סגי מסוף גת לתחלת גת דהאידנ' דפעמים שימי הבציר מאשתקד מושכי' חודש או יותר וליכא שנים עשר חדש עד תחלת גת של עכשיו. וא"כ מאי קאמר מאי בינייהו היינו תנא קמא דא' שנים עשר חדש. הלא איכא בינייהו טוב' כדפריש'. דרשב"ג לא הוי מצריך שנים עשר חדש. ועוד אפי' אם תפרש מסוף גת לתחלת גת ותמצא שיש י"ב חדש בינתים ולכך פריך היינו ת"ק מנין להם לאותן שמקילי' שהלכה כרשב"ג בחרפי ואפלי בלא י"ב חדש הוא אין הלכה כרשב"ג אלא במשנתינו וזהו בריית'. אבל כי תאמר מסוף גת דאשתקד לסוף גת דעכשיו או מתחלת גת לתחלת גת. רוב פעמים יש י"ב חדש בינתים. ולכך פריך היינו ת"ק. ומשני איכא בינייהו חרפי ואפלי. כשהי' חרפי עכשיו ואשתקד היה אפלי דליכא י"ב חדש בינתי'. דלרשב"ג שרי ולרבנן אסור. אבל מסוף גת דאשתקד לתחלת גת דעכשיו אם אין בו י"ב חדש לכ"ע אסור א"כ צריך נגוב לגיגיות של עכו"ם אם אין ברור וידוע שיש שנים עשר חדש מגמר ימי הבציר של אשתקד עד תחלת בציר זה של עכשיו.