ספר החינוך תקפ״ו

א

שֶׁלֹּא לִמְנֹעַ הַמַּשְׁכּוֹן מִבְּעָלָיו הֶעָנִי – שֶׁהֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לִמְנֹעַ הַמַּשְׁכּוֹן מִבְּעָלָיו בְּעֵת שֶׁהוּא צָרִיךְ אֵלָיו, אֶלָּא שֶׁנָּשִׁיב לוֹ כְּלֵי יוֹם בַּיּוֹם וּכְלֵי לַיְלָה בַּלַּיְלָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כד יב) לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי, לֹא תִשְׁכַּב וַעֲבוֹטוֹ אֶצְלְךָ, אֶלָּא תַּחְזִירֵהוּ לוֹ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ בַּמֶּה יַחְלִיפֶנּוּ לְחֻלְשַׁת עִנְיָנוֹ (עֲנִיּוּתוֹ), כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב כִּי הוּא כְּסוּתֹהּ לְבַדָּהּ, הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ וְגוֹ' (שמות כב, כו).

ב

כָּל עִנְיַן מִצְוָה זוֹ, כְּתַבְתִּיו בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ (מצוה תקפז) דְּהָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט שֶׁבְּסֵדֶר זֶה. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא הֶחְזִיר הַמַּשְׁכּוֹן לְעָנִי בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ לוֹ עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עָלָיו, לְפִי שֶׁהוּא לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.