ספר החינוך ע״ט

א

שֶׁלֹּא לְרַחֵם עַל עָנִי בַּדִּין – שֶׁלֹּא יַחְמֹל הַדַּיָּן עַל הַחַלָּשׁ וְהַדַּל בִּשְׁעַת הַדִּין, אֶלָּא שֶׁיָּדִין דִּינוֹ לַאֲמִתּוֹ, לֹא עַל צַד הַחֶמְלָה עָלָיו, אֲבָל יַשְׁוֶה בֵּין הֶעָשִׁיר וְהַדַּל, לְהַכְרִיחוֹ לִפְרֹעַ מָה שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ג) וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ. וְנִכְפָּל זֶה הָעִנְיָן בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טו) לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (שם) שֶׁלֹּא תֹּאמַר עָנִי הוּא זֶה, וַאֲנִי וְהֶעָשִׁיר חַיָּבִים לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּנּוּ וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל.

ב

וְשֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵעִיד בְּהַשְׁוָיַת הַדִּין, שֶׁדָּבָר רָאוּי וְכָשֵׁר הוּא.

ג

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהִשְׁוָה הַדִּין לְחֶמְלָתוֹ עַל הַדַּל, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְאֵין בָּהּ מַלְקוּת, שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה.