ספר החיים, ספר סליחה ומחילה י׳

פרק י
להיות כי עיקר התפלה הוא שידבק האדם מחשבתו במקום האמת ולהתרחק ממקום הטומאה (א) ע"כ אדבר ג"כ מענייני הכישוף והטומאה כדי שיתרחק ממנו האדם וכבר פי' כי רז"ל סדרו לנו סדר הנזיקין כדי להתרחק מחכמת הוברי השמים כי בעשותינו רצון קונינו אין לנו לירא משום כישוף או מזיק רק מהיזק בני אדם זל"ז כי אחר שהבחירה נתונה ביד האדם להרע לחבירו אין כאן שום מונע ולכך לימדו אותנו ס' נזיקין להזהיר אותנו ע"ז הכישוף הוא כמטבע זו המזויפת שמצופה בכסף למעלה ולמטה ומזויף מתוכו כך הכישוף מכחשת פמליא של מעלה ושולט ג"כ למטה ביסוד העפר אבל בשני היסודות האמצעיות שהן האויר והמים אינם שולטים כלל כמ"ש בר"ה בן שטח שהגביה את הנשים מן הקרקע כדי להחליש את כח הכישוף ולזה תלה אותם בין השמים ובין הארץ ואע"ג שאין דין האשה בתלויה גם בבורח אל המים לא ישלוט הכישוף כדאמר התם (ב) ובפ' ע"פ אמרי' דארבע דברים הן העושה אותם מתחייב בנפשו הנפנה בין דקל לכותל והעובר בין שני דקלים והשותה מים שאולין והעובר על מים שפוכים דכוונה על אמונת ב' האומות הידועים שאחד מהם עובר בין צל ב' דקלים כלומר מאמין בשתי רשויות והאחד מתפאר שאינו מאמין בזה אבל גם הוא נפנה בין דקל לכותל כלומר פונה אל הדברים המבדילים בינו ובין בוראו באופן שגם הוא קרוב לאמונת ב' רשויות וחכמת שניהם גנוב ושאול מספרי העבריים וזהו השותה מים שאולים וכל דיעות ואמונת רעות שאיש אמונים שופך אותם החוצה הם עוברים עליהם וזהו העובר על מים שפוכים ולכך הם מוכנים לקבל סכנת המזיקים ודמם בראשם אבל לא כאלה חלק יעקב המאמינים באל אחד כענין שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכתיב בתריה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוה אתכם כלומר הדברים הללו שלכם הם ואינם שאולים בידכם מזולתם ומסיק התם בגמ' שאם אמר האדם פסוק המתחיל עם אל ומסיים עם אל שאז לא יזיק לו שום ניחוש או כישוף והכוונה על מי שמאמין בהקב"ה שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים שזהו וודאי אינו ניזוק וכן מי שיאמר פסוק המתחיל בלא ומסיים בלא כלומר שמאמין שכל העבודות זולת עבודת הש"י תחלתה וסופה הבל וריק הוא (ג) ולפ"ד שזהו ג"כ כוונת המלאכים שפגעו בעשו ואנשיו שהכו בה והם אמרו של אברהם אנחנו כלומר אנו מאמינים באמונת ישמעאל שהוא ג"כ בנו של אברהם שהיה איש אמונה ולא השגיחו בהם אח"כ אמרו מיצחק אנחנו כלומר מאמונת עשו בן יצחק ולא השגיחו בהם עד שאמרו מאמונת יעקב אנחנו אז אמרו א"כ משלנו אתם וסלקו ידם מעליהם כי לא נחש ביעקב וגו' ובפ' הרואה אמרי' ג"כ האי מאן דסליק למתא ודחיל מעינא בישא לנקוט זקפא דידא דימינא בידא דשמלא וזקפא דידא דשמלא בידא דימינא נראה שהכוונה שיחבר צד הימין בשמאל וצד השמאל בימין כי זהו עיקר אמונת אומן לחבר כל המדות יחד שלא יקצן בהם ואז לא מצטרך לירא ממקום הטומאה הנקרא עי"ן ר"ע כדלעיל (ד) השידין והרוחות לפי שנבראו בע"ש ביה"ש דרך מהירות ע"כ לא הושלם יצירתם ולכך מתאוה תמיד לדבק בבני האדם ובפרט עם ת"ח כמו שארז"ל הני מאני דרבנן דבלי מנייהו הוה וכן האי דוחקא דכלה כו' וכ"ז לפי שרוצה להשלים יצירתם ע"י שדובקים עם האדם ולפי שמדרגתם רחוק ממדרגת הת"ח וכן אפי' ממדרגות שאר האנשים ע"כ מצויים הם אצל הנשי לפי שגם הם חסירי היצירה כמשארז"ל האשה היא כגולם ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ומכאן תבין (ה) מ"ש מכשפה לא תחיה ולא אמר מכשף וכן מה שארז"ל מרבה כשפי הכוונה כי המחבר עם הנשים יותר מן הראוי הוא מבקש שלימות ממי שהוא למטה ממנו במדרגה והוא דוגמת האשה המכשפה שמבקשת ג"כ שלימות מן רוחות הטומאה שהן למטה ממנה במדריגה והנה לא קדמני אדם בפי' זה והוא ענין נכון אצלי.

(ו) ענין המזלות ולימוד החכמה ההיא אינו בכלל כישוף כשארז"ל בפי' מי שהחשיך האי מאן דאתילד בכוכב פלוני כו'.

ונראה שזהו משה"כ א זרחה השמש עליו וגו' כלומר ואם איתרע מזליה שנמצא במחתרת ולא הצליח בגנובתו משום שזרחה עליו השמש בעת לידתו כלומר דאתיילד בכוכב חמה שארז"ל שמזלו אם גנב שאינו מצליח כדאמר התם ואע"ג שמזל מחכים ומזל מעשיר מ"מ בעשותינו רצון קונינו לא יזיק לנו שום מזל גם אין שום קדושה בלמוד החכמה ההוא ולזה כוונו רז"ל שאמרו שם שמצאו כתוב בפנקס של ר"י ב"ל מאן דהוי בחד בשבת כו' הרי שלא מצאו זה כתוב רק בפנקסיה שהיה רגיל לכתוב בו שאר כל צרכי ביתו ועניניו לא שכלל עם זכרון שאר דברי חכמתו:

סליק חלק הרביעי הנקרא סליחה ומחילה