סידור רש"י רי״ד

ופוסקין צדקה ברבים על המתים ועל החיים, אין פוסקין צדקה למתים בכל ארץ אשכנז רק היום לבדו, ואין אומרים יקום פורקן מן שמיא אם לא חל להיות בשבת, אלא לאחר שפסקו הצדקה פותחין בתהילה אשרי, ומחזירין את התורות למקומן, ועומדין למוסף, ומתפללין מגן זכרנו מחיה מי כמוך ובכן ואז, עד המלך הקדוש אתה בחרתנו עד זכר ליציאת מצרים מפני חטאינו עד את מוסף יום הכפורים הזה ובשבת יום המנוח הזה ויום הכפורים הזה וכו', כאמור וביום השבת וגו', עולת שבת בשבתו וגו', ונאמר ובעשור לחודש השביעי וגו', ושליח ציבור כשמגיע לואז צדיקים יראו וישמחו וגו', ויאתיו כל לעבדך וגו', ובמוסף דראש השנה תמצא כל אלפא ביתא, עד המלך הקדוש, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, מחול לעוונותינו, עד לפני ה' תטהרו פזמון עד לא מכון, ואחריו עלינו לשבח היה עם פיפיות, אוחילה, והנם כתובים במוסף דראש השנה, אתן תהילה, סדר אתה כוננת, סליחות וידוי עד דברי התורה הזאת, והשיאנו עד מקדש ישראל ויום הכפורים, רצה ומודים, עד עושה השלום, יתגדל תתקבל, ואין אומרין כאן אבינו מלכנו, רק ליוצר ולמנחה כדרך שאר ימים של תשובה, ותיכף לחתימה של אחר המוסף, מיד מוציאין ספר תורה, וקורין בעריות, כדי שישמעו בה כריתות של עריות ויפרשו מהן:

וקורין שלשה מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר, והשלישי מפטיר ביונה, משום תשובת אנשי נינוה, והמפטיר בנביא במנחה חייב לברך שש כמו שבירך ליוצר, ואחר כך מיד עומדין לתפילת המנחה, ואין אומרים תהילה לדוד, [וסדר קדושה ובא לציון] עכשיו עד לאחר המנחה, כדי להפסיק בינה לנעילה, שבעלילה זו אתה מתחיל בנעילה, כך נמצא בתשובות בשר על גבי גחלים, ממנהג שתי ישיבות:

ואל תשיבני שבת, שהרי בשאר שבתות שאדם בא מביתו ועומד לספר תורה במנחה תיקנו לה תהילה לדוד וסדר קדושא, אבל כאן שיורד ממוסף אוחז מיד ספר תורה [ודיו] וכהפלגת מוסף מיוצר, כך הפלגת מנחה מן מוסף, אמנם בנעילה שאין בה הפסק פותחין בתהילה, ובא לציון: