סוד ישרים, פרשת זכור כ׳

איתא בגמ' (סנהדרין כ) שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה וכו':

ומבואר שם להכרית זרעו של עמלק תחילה והוא כי כל זמן שעמלק בעולם כאלו הכנף מכסה את הפנים ולזה הי' המלך הראשון מזרעה של רחל וכמאמרם ז"ל בגמ' (ב"ב) גמירי שאין עמלק נופל אלא ביד זרעה של רחל כי בעת שישראל עומדים בסדר נכון אזי אין שום מקום לקטרוגו של עמלק רק כאשר יוצא האדם לפעמים מן הסדר אזי מתיצב נגדו הקטרוג מעמלק לזה צריכין נגד עמלק זרעה של רחל כי ע"י גודל עבודת זרעה של רחל נתבררו כל ישראל שלא יצא שום נפש מהם מסדר גדרו וזהו נמי הענין שנצטוו ישראל למנות להם מלך כי על ידי המלך ישראל נתבטל ג"כ קליפת עמלק והוא כי המלך פורץ גדר היינו שיש בכוחו להרחיב את הגבול ולהראות שלא יצא שום נפש מישראל חוץ מגבולו ומהארה כזאת נתבטל ממילא עמלק כי עמלק כאשר מתפשט א"ע חוץ מגדרו שוב אין לו כלל מקום לחזור משא"כ ישראל יש להם תמיד מקום לחזור ע"י זרעה של רחל ולזה נמי הי' מצות המלך הראשון ע"י נביא כי החילוק מדברי תורה לדברי נבואה הוא כי תורה הוא אור כללי ונבואה הוא אור פרטי כי לפעמים הוא רק לשעתו ולזה המלך הראשון שהי' צריך להיות מזרעה של רחל כדי להכרית זרעו של עמלק על ידו כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעד) כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא שרי' בדינא ולא אתישבת מלכותא בדוכתא כדקא יאות עד דאתער דינא בשאול לפום עובדוי ולבתר אתישבת מלכותא ואתתקנת וכו' נצטוה זאת המלוכה ע"י נביא כי כל זמן שעמלק בעולם הכנף מכסה את הפנים ואי אפשר להכיר כלל בהיקרות של מלכות יהודה לזה הי' צריך מתחילה להיות מלך מזרעה של רחל כי על שאול המלך נאמר משכמו ולמעלה גבוה מכל העם וגו' היינו שהי' ניכר מפורש לעיני כל גודל יקרת עבודתו אף שהי' עדיין עמלק בעולם. משא"כ בהיקרות של דוד המלך לא הי' יתכן שום הכרה בעולם כל זמן שעמלק בעולם עד אחר שלחם שאול המלך בעמלק אז נאמר על דוד והוא אדמוני עם יפה עינים כי כאשר הכנף לא הי' מכסה עוד את הפנים אז יש שפיר הכרה בדוד המלך וזהו נמי שאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי וגו' (שמואל א ט״ו:ו׳) כי על עמלק נאמר זכור את אשר עשה וגו' להורות שצריכין למחות אותו לבל ישארו ממנו שום לבוש כלל כי אפילו השלל נאסר ממנו הרי שצריכין לדחות אותו לגמרי ולהרחיקו באורח דילוג שלא בהדרגה כלל והנה התקרבות הגר להקדושה הוא ג"כ שלא בהדרגה כלל רק באורח דילוג כי עבודתו הוא נמי בחילי' יתיר כמאמרם ז"ל בגמ' (פסחים) שהגרים מדקדקין במצות הרבה יותר מישראל הרי שהגר הוא לגמרי ההיפך מעמלק ולזה אם לא סר הקני מעמלקי הי' יכול להיות מפאת גודל עבודת הקני מקום ח"ו גם לעמלק מבלי למחות אותו לגמרי לכך היו צריכין להפריד ממנו את הגר לגמרי לזה אמר להקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי וכו':