סוד ישרים, פרשת זכור ט״ז

והנה בזוה"ק (שם) איתא ארבע אנפין לעמלק קסם ונחש עמל ואון עמל רשים בעמלק והמן דהוה מסטרא דעמלק ישוב עמלו בראשו וכו' אמנם נחש נרמז במלת תרפים כי תרפים כולל נחש וקסם כדאיתא בזוה"ק (ויצא קסד:) מאן תרפים וכו' אמר ר' חייא בקסם אתעביד ר' יוסי אמר בנחש וכו' וענין נחש מורה על עקשות וקסם מורה על גוון משקר החן שבידו לצמצם עצמו כמבואר בזוה"ק (שם) ואמאי אקרי תרפים בגין דבטשי האי שעתא והאי שעתא ארפי ידא כד"א רב עתה הרף ידך וכו' היינו שמראה על עצמו גוון יפה שיכול לצמצם ולעצור עצמו כפי הארת רצונו ית' כמו שנאמר עליו וילך אגג מעדנות שהי' בו גוון יפה משקר החן ובזה הגוון יפה מטעה תמיד את הבריות כמו שמצינו בגמ' (ב"ב כא) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לקמי' דדוד אמר לו מ"ט עבדית הכי א"ל דכתיב תמחה את זָכר עמלק א"ל והא אנן זֵכר קרינן א"ל אנא זָכר אקריון אזל שיילי' לרבי' אמר לו היאך אקריתו א"ל זָכר שקל ספסירא למיקטלי' א"ל אמאי א"ל דכתיב ארור עושה מלאכת ד' רמי' א"ל שבקי' לההוא גברא דליקום בארור א"ל כתיב וארור מונע חרבו מדם וכו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצל"ה שזה הטעות שהי' לרבו של יואב נצמח ג"כ מעמלק שהטעה אותו באמרו שרק הזכרים צריכין לאבד יען שצריכין לעבוד והמה מואסין בה משא"כ הנקבות שאין צריכין לעבודה והא ראי' שהמה פטורים ממצות עשה שהזמן גרמא וכמאמרם ז"ל בגמ' אתתא כמאן דמהילתא דמיא היינו שיש בה חוקים בקביעות אכן באמת הוא זאת הקדושה רק כשהדכר הולך בעבודה כפי מה שידו מגעת אזי נקבע בהנוקבא קדושה בקביעות אבל כשהדכר מואס בעבודה ועושה מלאכת ד' רמי' אזי נקבע ממילא גם בהנוקבא כל הרמיות. והנה מקודם גבי שאול המלך הטעה אותו שיעלה חינו בעיניו מהשורש וטעות כזה נקרא נחש אכן גבי דוד המלך לא הי' עוד בכח עמלק להטעות אותו שהוא מהשורש אלא שהי' מטעה לרבו של יואב בזה שלמדו כל זָכר וזה נקרא קסם אולם בסוף כל הנסים נאמר על המן ישוב עמלו בראשו להורות שבימי אסתר הי' מבטלים את עמלק מהראש והשורש:

וזה שנאמר כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר וגו' וכמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצל"ה שאמר לו אף בכל מקום שיש איזה ספק הוא הכלל שב ואל תעשה עדיף אכן כאן היית צריך לפשוט להיפך ולהרוג אותו ואז הי' נחשב זאת המעשה לשב ואל תעשה ועכשיו שמנעת מלהרוג אותו נחשב שעברת את המצוה בקום ועשה היינו כי פעולות כאלו שעושה אותם האדם בהסכם כל רצונו מצינו שנחשבו בדברי תורה לשב ואל תעשה כדאיתא בגמ' ישב אדם ולא עבר עבירה נחשב עליו כמקיים את המצוה והוא שנזדמן לו דבר עבירה ולא עשה וכו' הרי שבמקום שעושה האדם נגד רצונו אף שלא פעל כלום נחשב זאת השביתה שקיים רצונו ית' בקום ועשה כך במקום שעושה אדם בהסכם כל רצונו נחשב זאת הפעולה שקיים רצונו ית' בשב ואל תעשה לכך אמר לו הנביא הי' לך כאן לפשוט אף שהיית מסופק שתהרוג אותו והי' נחשב זאת העשי' לשב ואל תעשה כענין שמותר להרוג את המזיק אפילו בשבת כי זאת ההריגה אינה נחשבת כלל לעשי' ואדרבה על זה אמרו ז"ל כל הקודם בו להרגו זכה וכן הוא עמלק באמת מזיק עד שנאסר אפילו השלל ממנו כי כמו שנמצא גבי ישראל התפשטות מקדושה אפילו על הקנינים שלהם כמו שמצינו בגמ' גבי ר' חנינא בן דוסא שנתפשט הקדושה אצלו אף על הקנינים שלו עד שהעיזים שלו היו מייתי דובי בקרניי' כך יש זה לעומת זה בעמלק התפשטות רע אפילו בהקנינים שלו עד שאם יהנה ח"ו אדם מהקנינים של עמלק אפילו דבר קל יהי' מזיק אותו ממש כמו דבר האיסור החמור ביותר כל כך ארס רע נמצא בעמלק לכן הי' לו לשאול המלך לפשוט לבל יהי' נגדו שב ואל תעשה רק להיות אכזר במקום אכזרי ולהרוג אותו וזאת האכזריות הי' נחשב שפיר לרחמנות כי זאת הוא עיקר הרחמנות לבטל מזיק מן העולם כמו שמצינו גבי עיר הנדחת אחר שנעשה בהם דין נאמר מיד ונתן לך רחמים ורחמך כי זה שמבטלים את הרע הוא באמת עיקר הרחמנות: