סוד ישרים, פרשת זכור ח׳

זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' אשר קרך בדרך וגו' לא תשכח:

ובגמ' (מגילה יח) כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מאי אני מקיים זכור בפה וכו'. להיות שכל התחלות הסתות נמשכו מעמלק כדכתיב ראשית גוים עמלק היינו כמו שאמר אזמו"ר הגה"ק זצל"ה שהקיטרוג של עמלק הוא ע"ד שמצינו בגמ' (ב"מ עז) אין לו עליו אלא תרעומת וביאר בזה א"א מו"ר הגה"ק זצל"ה שהוכיח זאת ממאמרם ז"ל (חולין) אין דריסה לכלב להורות שאין בו כ"כ כח חזק ועמלק נקרא כלב שעיקר שורשו הוא רק כח כלאים כמבואר בזוה"ק (בשלח סה.) כד מזדווגין שור וחמור נפק מנייהו כלב ודא חציפא מכלהו וכו' היינו כי מהתפשטות יתירה של מדת החסד נסתעף ישמעאל שאמר עזב ד' את הארץ מאחר שחפץ חסד הוא ואינו רוצה בצמצום ולכן מתפשט עצמו בזה החסד עד שמשחית את נפשו ומהתגברות יתירה של מדת הגבורה נסתעף עשו שאמר שהשי"ת אינו משגיח בכל מעשיו ואינו רואה אותו ואלו שני הדעות נקראים שור וחמור שבקליפה ומהזדווגם ביחד נפיק מינייהו כלב היינו מאלו הכלאים נסתעף קליפת עמלק שנאמר עליו ראשית גוים עמלק כי הוא מעורר תמיד התחלת ההסתה כל עוד שאין עדיין טענה גמורה וחזקה אלא תרעומת בלבד. כי בכל חטא יש ג' עניני הסתה. ההסתה הראשונה נקרא דכר כדאיתא בזוה"ק (ויצא קמח.) כמה דאיהו בסטר קדושה הכי נמי בסטרא אחרא דכר ונוקבא כלילן דא בדא וכו' ודכר היינו מה שמסתיר את האדם בהתחלה ואז אין לב האדם מרגיש עדיין רק מעט מזעיר ואח"כ כשנתפשטה התאוה בלב לגמור אותה ולהרגיש בה טעם זהו ההסתה שני' שנקרא נוקבא שעלי' נאמר וחלק משמן חיכה ואח"כ בגמר הפעולה אז נאבד ממנו כל הטעם כי עצמית הפעולה בסופה נהפך עליו לעונשו כמבואר בזוה"ק (שם) שעומדת לקבלו כגבור תקיף לעונשו וזה הגמר נקרא נמי דכר וזהו הסתה שלישית ועמלק הוא הדכר שבקליפה לזה נאמר עליו ראשית גוים עמלק להורות על הסתה ראשונה שמסיבתה נתעורר גאות בלב האדם להטעות א"ע בתקיפות של שקר כמו שנאמר שוכני בחגוי הסלע וגו' מי יורידני ארץ היינו שהוא מתגאה בזה שהוא נקי אגב אמו לזה צריך האדם להתיצב מיד בהתחלת הסתה ולמחות את זכר עמלק לבלתי יטעה את לבו בתקיפות של שקר וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק היינו זכרהו מאחר שבא לשכחך כמבואר בגמ' (ביצה טו) זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו היינו אף ששבת הוא קדושה דקביע וקיימא עכ"ז צריכין לזוכרו היינו להכין א"ע לקבל זאת הקדושה כי בהכנת שבת נתן השי"ת חלק לאדם כדאיתא בגמ' (שבת ו) מתנה טובה וכו' ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם היינו שיכינו ויזמינו א"ע לקבל זה הקדושה ע"ד מאמרם ז"ל חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום וכדאיתא בזוה"ק (בשלח מז) וקראת לשבת מאי וקראת דיזמין לי' וכו' מבעוד יום כו' היינו שיזמינו ויכינו א"ע לקבל זאת הקדושה לזה נאמר זכור את יום השבת לקדשו וכמאמרם ז"ל זכרהו מאחר שבא להשכיחו כך הוא הענין כאן זכור את אשר עשה לך עמלק זכרהו מאחר שבא לשכחך כי עמלק מתיצב תמיד לשכוח את ישראל בדרך כד' אשר קרך בדרך כלומר בזמן הטרדה טרם בואם לגמר הקביעות מהלבושים של ד"ת וזה הזמן שקודם השלימות נקרא דרך לכן מצינו בכל פעם שבא עמלק לקטרג על ישראל הי' טרם גמר שלימותם כשיצאו ממצרים והיו צריכין לברר א"ע שיהיו מוכנים לקבלת התורה וטרם שקבלו את התורה התיצב נגדם הקיטרוג של עמלק ואח"כ טרם גמר כיבוש הארץ התיצב נגדם עמלק ואח"כ בימי שאול טרם שנגמר המלוכה של ישראל בשלימות התיצב נגדם עמלק ולכן צריכין לקרות זאת הפרשה של מחיית עמלק ג"כ בזה החודש שהוא סוף ימי החורף טרם זמן הקיץ כי אלו שני הזמנים הם נגד יום ולילה כי זמן הקיץ בו מתחיל פעולת אדם כדכתיב יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וימי החורף הם כלילה נגד יום שמשולל פעולת אדם וחודש אדר נקרא בזוה"ק (וישלח קע:) קדרותא דצפרא ואז מתעורר תמיד הקיטרוג של עמלק כמבואר (שם) כיון דאסתליק צפרא וכו' כדין איתתקף ההוא ממנא ואכיש לי' ליעקב וכו' כי אין עדיין הסדר באור ישר בתפיסת אדם כמו בחודש ניסן רק שאז עוסק עדיין בהסדר בינו לבין עצמו כמבואר בהאר"י הק' ז"ל נוקבא שליט על דכורא היינו שהצירוף מזה החודש הוא ה' בתחילה וזה שנקרא קדרותא דצפרא לכן מתעורר אז תמיד הקיטרוג של עמלק לכך צריכין ישראל לקרות בזה הזמן זכור את אשר עשה לך עמלק וכמבואר זכרהו מאחר שבא להשכיחך היינו לבל יעזוב שיכניס בלבו התקיפות של שקר ולא די שיזכור זאת בלבו אלא שצריך נמי לעשות זאת הזכירה בפה היינו על הלבוש האחרון כי פה גומר להורות שיעקור וישרש התקיפות של שקר שלא יהי' בנמצא אצלו אפילו על הלבוש האחרון: