סוד ישרים, ליל פסח ל״ב

מצה זו שאנו אוכלים על שום מה וכו'. בתקוני זוה"ק (תקינא י"ג כ"ח) אמאי הות מצה פרוסה בגין דאסתלק מינה ו' רגל דילה למהוי לי' כמצה ומצה פרוסה אשתארת ד' ובגין דא מצה פריסה ד'. מצה שלימה ה' בגין דא אמרן הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח לקבל מצה שלימה ומצה פרוסה וכו' ובזוה"ק (משפטים קכ"ג:) ה' ד' הות מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואקרי ה' לבתר אולידת ואפיקת ו' וכו':

היינו כי מצה פרוסה הוא כמבואר בגמ' (פסחים קט"ז.) מה עני דרכו בפרוסה אף כאן פרוסה וכו'. ומלת עני מורה שאינו בא לפניו ית' בשום טענה כלל רק בתחנונים ידבר רש כמאמרם ז"ל (סנהדרין מ"ד.) בתחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע מאי טעמא וכו' אלא מהכא ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן וגו' (יהושע ז׳:ז׳) היינו שיהושע הי' בא בטענה חזקה ומה תעשה לשמך הגדול כי כבר הראה השי"ת גודל ההתקשרות שיש לו עם ישראל לעיני כל האומות בהתגלות מפורש לזה כאשר ראה לפי הבנת תפיסתו איזה הנהגה נגד זאת ההתקשרות שפיר הי' רשאי לבוא בטענה חזקה להשי"ת ומה תעשה לשמך הגדול. מה שאין כן בדורו של משה שלא הראה עדיין השי"ת בהתגלות מפורש לעיני כל האומות גידל ההתקשרות שיש לו עם ישראל כי אף שהראה השי"ת לעיני מצרים כל האותות והמופתים אכן אותן שהי' רואים מפורש נאבדו ונתבטלו ואותן אומות הנשארים בעולם שלא ראו בעיניהם רק ששמעו הי' ברירה בידם לבלתי יאמינו וכיון שלא נתגלה עדיין מפורש ההתקשרות ית' לכן אף אם הי' רואים לפי תפיסתם לפעמים הנהגתו ית' נגד זאת ההתקשרות לא הי' רשאים לדבר כלום ואם הי' אומרים איזה דיבור קל נגד זאת ההנהגה כמו שיהושע הי' אומר ולו הואלנו וגו' הי' נחשב להם לחטא גדול כי טענת ומה תעשה לשמך הגדול לא הי' להם עדיין רק בתחנונים ידבר רש ועל ענין כזה רומז מצה פרוסה שאין להאדם מצדו שום טענה להשי"ת רק שעומד נוכח השי"ת בתשוקה פשוטה המשוללת מכל גוון וזאת התשוקה הוא כענין מאמרם ז"ל (ב"ב י"ב) קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות וכו' היינו שהגוף משתוקק לאכול כדי להחזיק חיותו כי בלתי אכילה אי אפשר לחיות אבל מצדו אין לו שום הבחנה בזה ותשוקה פשוטה כזאת שאין האדם נוטה בה לשום צד הוא באמת דרך התורה כמאמרם ז"ל (אבות דר"נ כ"ח) למה הדבר דומה לאיסטרטיא שהוא עוברת בין שני דרכים אחת של אור ואחת של שלג אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור ואם מהלך נגד שלג הרי הוא לוקה בצינה כיצד יעשה ילך בנתיים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה וכו' היינו לבל ינטה האדם מצדו לשום צד רק שיעמוד תמיד בתשוקה פשוטה ולא יחפוץ בשום גוון מצדו ועל תשוקה פשוטה כזו רומז המחצה של המצה פרוסה שהאדם עומד תמיד באמצע ואינו נוטה לשום צד מצדו וזהו שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ח:) בינוני דפלח למזכי בתרין עלמין איהו מחצית השקל עמיה בעלמא דאתי כגון מצה דאתפליג חצי' תחת המפה לאפיקומן בתר סעודה וחצי' למצוה קדם סעודה וכו' היינו כי המחצית השקל רומז על הזווג הגמור שיש להשי"ת עם ישראל עד שכביכול אין שום שלימות בהרצון ית' בלעדי עבודת ישראל ונקרא מחצה. וכן התשוקה של ישראל נקרא ג"כ מחצה מצה פרוסה להורות שאין בהם שום שלימות בלעדי הרצון ית' וכשנזדווגו ונתאחדו אלו שתי המחצית ביחד בזה הזווג נגמר השלימות. וברית הקשת רומז נמי על זה דכתיב את קשתי נתתי בענן כי מצדו ית' הוא הקשת חצי עוגל וכן ישראל שנקראו ירח הוא ג"כ רק חצי עוגל וכל השלימות של זה העוגל הוא רק כשיזדווגו ביחד התשוקה של ישראל עד אור רצונו ית' אזי יש עוגל שלם:

ועל זה הענין רמזו ז"ל נמי בגמ' (שם) מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן נמי הוא מסיק ואשתו אופה היינו כי אשתו מורה על הכלי קיבול של האדם וזהו הוא מסיק ואשתו אופה היינו שכל תשוקתו של האדם אינו נגמר רק ע"י הכלי קיבול שמעמיד כלומר שאינו מעמיד מצדו רק כלי קיבול פשוט בלי נטי' לשום צד ומשולל מכל גוון מצדו:

ואיתא שם נמי לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה והוא כדאיתא בירשלמי (ברכות פ' ב' י"ד) כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגיאין וכו' כי הנה זה האור של יציאת מצרים הי' לגמרי רק מצידו ית' ולזה כתיב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר כי נגד אור כזה המאיר בלתי עבודת ישראל צריכין ישראל שמירה חזקה ואח"כ כאשר נתעלם האור מתפיסת ישראל צריכין ישראל להראות אשר בטח לא האיר השי"ת מלפנים את האור בחנם כי כל האומר הקב"ה ותרן וכו' כדאיתא בגמ' (ב"ק נ') וגם אין יתכן כלל שיגיע העדר לזה האור שהאיר השי"ת פעם אחת כי השי"ת אינו מנהיר רק על לפי שעה ומה שהאיר השי"ת פעם אחת נשאר בטח בקביעות גמור אצל ישראל גם בזה העולם לעד ולעולמי עולמים אלא שכל ההעלם בזה הוא רק מצד תפיסתנו הנמוכה לפיכך ע"י הרבה עבודה יתעורר מחדש זה האור שיהי' מאיר גם בתפיסתנו ועל זה הענין מסובבים באמת כל עבודת ישראל שימצאו בלבבם איך שהם בנים למקום מהשורש וזהו שאמרו ז"ל בגמ' שם לחם שעונין עליו דברים הרבה וכמבואר שם בירשלמי כל מילא דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגיאין היינו כיון שאינו מאיר זה האור מפורש בהבנת התפיסה לכך צריכין שיהי' עונין עליו דברים הרבה ולהביא ראיות ע"י הרבה עבודות וזהו מסמכין לה מן אתרין סגיאין כי ע"י רובי עבודות יכירו ישראל היטב איך שהשי"ת הוא להם תמיד בבחינת אביך: