סוד ישרים, יום כיפור ו׳

וידבר ה' אל משה וגו' ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'. איתא בספרי בכל עת זה יום הכפורים וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שבכל עת מורה על כל השלימות ומשום שביום הכפורים נגמר הויית הבריאה בתכלית השלימות לזה נקרא יוה"כ בכל עת. וביאר הענין כי בראש השנה נתעורר הרצון מהתחלת הבריאה כמאמר זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון והעשרה ימים שמר"ה עד יוה"כ הם כנגד העשרה מדות שנאמר עליהם לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' ויום כפור הוא יום העשירי נגד לך ה' הממלכה מדת המלכות שהיא מדה העשירית אשר בה נגמר ההויה מכל סדר ההשתלשלות בשלימות הגמור כי התפיסה האחרונה של האדם נקרא מלכות שבמלכות שהוא ההסתר האחרון עד שכבר נראה להבריאה שיש לה קיום הויה בפני עצמה כדאיתא בספר רזיאל כשברא הקב"ה את עולמו הפך את אור פניו ממנה והוא כדי שיהיה נראה לה שיש לה הויה בפני עצמה ובזה נגמר כל השלימות מהבריאה כי דוקא מחמת אותו ההסתר יתכן מדת המלכות שהבריאה תמליך עליה את השי"ת בבחירתה וכדאיתא בגמ' שגמר את מעשיו ומלך עליהם כי מלכות הוא הגמר מכל המדות כי בכל המדות נמצא עדיין כח הדכר להשפיע למטה הימנה כדאיתא בזוה"ק (שמות ד) מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימא דכלא ואע"ג דאיהו נוקבא איהו דכורא לגבי מלך דלתתא וכו' חוץ מדת המלכות דלית לה מגרמיה כלום כי הוא הגמר שאין עוד למטה הימנה שום מדה וכל פעולתה הוא רק באור חוזר להכיר על ידה כל רצון עליון ית' וזאת השלימות נגמר ביוה"כ לכך נאמר ואל יבא בכל עת וגו' וכמבואר שם בספרי בכל עת זה יום הכפורים כי באותו היום נגמר כל השלימות מהבריאה ומחמת זה יכול האדם בזה היום לקבל התפשטות יתירה מחמת גודל התקיפות הזורח בו כענין מאמרם ז"ל במדרש אין אדם נופל ביום גנוסיא שלו וכמו שהיה באמת קטרוג הלבנה בשעת גמר הויית הבריאה כי מחמת זאת התקיפות הרהיבה עוז בנפשה לטעון איך שני מלכים משתמשין בכתר אחד היינו כי הירח רומז על מדת המלכות דלית לה מגרמיה כלום רק מה שמקבלת מהשמש על זה טענה מאחר שרצון העליון ית' הוא לבלתי יגמור שלימות הבריאה כי אם דרך מדת המלכות שתתרחק כ"כ מהמקור ית' עד שיהיה נראה לה שיש לה הויה בפני עצמה עם בחירה חפשית ואם כן נמצא במדת המלכות עיקר השלימות כי דוקא על ידה נגמר קוטב המכוון מרצונו ית' ובאמת לעתיד יהיה כך כדכתיב הנה אני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר וגו' ואז יהיה כמו שנאמר אשת חיל עטרת בעלה ויתגלה אז מפורש שכתר עליון איהו כתר מלכות אכן בזה העולם שיש עדיין בעולם רע הנתרחק ביותר לזה צריך שיהיה במדת המלכות כל הצמצומים וזהו שהשיב לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך וכמבואר בזוהר חדש (בראשית יג:) ר' יוסי בר"ש בן לקוניא אתא למחמי לר' אלעזר בר"ש חתניה נפקא ברתיה ושקלא ידוהי לנשקא אמר לה לכי ומעטי א"ע מקמי בעלך דאיהו קדישא שמע ר' אלעזר אמר כען אנא מדכרנא מלה חד דאיהו מרגלא יקירא דאתמר על סיהרא דקב"ה אמר לסיהרא לכי ומעטי א"ע דחשבת סיהרא דלה אתיהיב שולטנא וכו', היינו כי בזה העולם כל עוד שלא נגמרו הברורין מוכרח להיות כל הצמצומים בזאת המדה משום שיש בעולם רע המוחלט שהוא הרבה יותר מרוחק ולאותה הרע יש ג"כ טענה חזקה שברא אותה השי"ת לכן נצרך למדת המלכות כל הצמצומים כדי לברר א"ע כנגד אותו הרע המוחלט והבירור הוא בזה שיש בכחה אחר כל התרחקותה לצמצם א"ע ולחזור ולעמוד נוכח השי"ת פב"פ משא"כ זה הרע המוחלט אין בכחו לצמצם א"ע ולעמוד פב"פ נוכח השי"ת לכך ישאר לגמרי בחשך ולכן ביוה"כ הנקרא בכל עת שנגמר בו כל השלימות מהבריאה צריכין למעט א"ע בכל הצמצומים וזהו אל יבא בכל עת אל הקדש כי אם בזאת וגו' היינו שלא יבא עם התקיפות של כל השלימות כי אם בזאת שמורה על יראה וצמצום: