נהר מצרים א׳

א

(א)

ב

במצרים נוהגים כשמתעטפים החתן והכלה בעת כניסתן לחופה שאינו מברך החתן על העטיפה הזאת.

ג

ואולם כשהוא סנדק מתעטף הסנדק ומברך.

ד

והיא סברת הגו״ד א״ח כלל א׳ סי׳ כ״ה…. (מנהגי מצרים הראשון).

ה

האמנם סברת הגו״ר היא סברה יחידית וכל הפוסקים חלקו עליו הרב שכגה״ג בסי׳ ח׳ הגהב״י אות ה׳.

ו

הרב הלק׳יט ח״א סי׳ כ״ב.

ז

הרב שער אפרים חא״ח סי׳ יי־יט.

ח

והרב פרי האדמה ז״ל.

ט

והביא בפריו כמה עובדי שעשו רבנן תקיפי ארעא דישראל לברך באין פוצה פה.

י

וג״ע הרב חיד״א בברכ״י והרב כסא אליהו ז״ל.

יא

ועתה מקרוב ראיתי לאיזה יחידים נבוני דבר ויראי אלהים מאנשי עדתינו פה מצרים יע״א אשר עשו דבר טוב ויפה משופה מכל ערעור והוא שעושים לחתן טלית חדשה ולא ילבשנה כי אם בשעת ז״ב.

יב

וקודם הקידושין מביאין לו הטלית החדשה ומברך עליה להתעטף ושהחיינו ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות ואח״כ משלשלין אותה גם על ראש הכלה.

יג

והיא הדרך שהוריתי להם.

יד

וכאשר כתבתי בנהר פקוד אשר חברתי על מנהגי עיקו״ת ירושלם ת״ו ושתי טובות עושה המנהג הנחמד הלזה.

טו

האחת כי הוא מברך שהחיינו על הטלית ופוטר גס ברכת שהחיינו אשד היתה ראוייה להיות גס בחופה שהיא מצוה ראשוגה של פו״ר.

טז

אמגס אין לברך עליה מטעמים המוזכרים בדברי הפוסקים.

יז

ובהיות שמברך על הטלית ומכויץ גם ער מצות חופה וקידושין הרי יצא ידי חובתו גס בזה לכ״ע.

יח

ושנירת כיון שמתעטף ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות.

יט

יצא בזה איבא דכ״ע ואפי׳ הגו״ר ן״ל מודה דבזה מברך בשופ.

כ

ישמע חכם ויוסיף לקח לאחוז בכנפות המנהג הנעים הלזה.

כא

ויגערו ממגו כל הפקפוקים.

כב

כי היא דרך ישרה.

כג

ועיין בנהר פקוד בה׳ ציצית בסעיף א׳ מ״ש באריכות בענין זה ותמצא רב נחת ודו״ק.

כד

(ב)

כה

המנהג פשוט במצרים כא׳יי ת״ו שמתעטפים בטלית גדולה אפי׳ המוני עם ואפי׳ בחורים שעדין לא נשאו אשה.

כו

דלא כמנהג אשכנז שכל עוד שלא נשא אשה אינו מתעטף בטלית גדולה ואפי׳ הוא ת״ח.

כז

ודלא כמנד־זנ המערב שאין המוני עם מתעטפים בטלית גדולה רק הת״ח תופסי התורה.

כח

ואין בזה יוהרא כיון שכן נהגו.

כט

(ג)

ל

כענין כריכות שבציציה.

לא

כתב מהריק״ש ד ל שמנהג מצרים לכרוך כ״ו בריכות בארבעה אויריס כמספר שם הויה ב״ה יעו״ש בסי׳ יא׳.

לב

והרב כסא איהו ז״ל כתב שראה יש גוהגים לברוך ט״ל כריכות בארבעה אויריס כמגין ט״ד אורות יעו׳יש.

לג

ולא ידעגא מה חידש הרב ז״ל כזה והלא סי׳ ט״ל כרתבו מר״ן ז״ל בסי׳ י״א סעיף י״ד.

לד

ובדברי מדן כגדאה דיש טעות כי סי׳ ט״ל כריכות בארבע האוירים סדרן כזה באויר ראשון ז׳ ובשני ח׳.

לה

ובשלישי יא׳.

לו

וברביעי י״ג וסימנם זמ״ן חיינ״ו יארי״ך יגד״ל עולים ט״ל וכן הוא בכוונות האריז״ל כמ״ש הבאה״ט ז״ל.

לז

ולפי סדר מרץ ז, ט, יא, י״ג עם השם עולים מ״א ולא מם.

לח

ומנהגינו לעשות בטלית גדולה סי׳ט״ל כריכות ובטלית קטן כ״ו כריכות וירא שמים יצא ידי שגיהם בזה.

לט

וב״כ הרב כס״א ז״ל וכן גוהגים במצרים רב ימ מיראי ה׳ וחושבי שמו.

מ

כדי לצאת ידי ס׳ מרץ והאריז״ל בטרית גדולה.

מא

וס׳ מהריק״ש ומהר״ש מולכו ז״ל כטלית קטץ ישמע חכם ויוסיף לקח.

מב

(ד)

מג

במצרים רובא דדובא דהמוגי עם משלשליץ כל הארבעה ציציות לצד פניהם והטלית מקופל על צוארם ־ וראוי להודיעם שלפחות בשערה העטיפה.

מד

יברך ויתעטף בו ראשו ורובו ויעמוד כץ כדי הילוך ארבע אמורת ואח״כ ישלשלנו על כתפו.

מה

אבל אס מתחילת הברכה מניחו מקופל על כתפו הוי ברכה רבטלה דהרי ליכא עיטוף.

מו

וגם מצות ציצית לא קיים. והמוני עם מסתפקים בגשיקת הציצית פעמים ושלש ובזה חושבים לפייס את הציציות על אשר לא טוב עשו לו.

מז

וראוי להוכיחם ולהשיב מטעותם שלא יכשלו באיסור כרכה לבטלה. וד״ב.

מח

(ה)

מט

במצרים אשר בל הכובסות נויות גיגהו טוב ליזהר שלא חכבס הגוייה את הטלית קטן וכאזהרה מהריק׳׳ש בסי׳ כ״א.

נ

ועל הרוב הט״ק נשחתיס בזה כי המכבסת מרתחת אותם עם כלי הלבן וחוטי ציצית שהם צמר מתכווצין

נא

ועל הרוב נחתכים חחת ידם כי הגויות לא ידעו מה הם, ואשרי המכוין אורחותיו.