א
והנה הארכתי קצת בענין בל תוסיף בדרבנן הואיל ואתי לידן אף שאינו נוגע לענין, ונשוב לדאתאן עלה דלפי מה שנתבאר דלא שייך בל תוסיף בדרבנן, אם כן לרובא דאינשי דידעי דהוא דרבנן דזיל קרי בי רב דבסוכות תשבו שבעת ימים ובשמיני הוא כיום טוב שני דרבנן אפילו ישנו גם כן ליכא איסור, ורק לחוש למיעוט עמי הארץ לגזור אטו דידהו שמא יבואו לישן גם כן ולכוין לדאורייתא דהוא גם כן גזירה דלא שכיח כל כך יש לומר דשפיר עדיף להו לחוש לגזירת שמדא שיהיה חשש קלקול לכל ישראל כולם:
ב
ובלאו הכי במקום אחר ביארתי דלדעתי הטועה וסבור על דבר אחד וסבור שהוא מצוה ועושה לשם מצוה ובאמת אינו מצוה אינו עובר על בל תוסיף בשוגג, דכיוצא בו לענין בל תגרע הגורע דבר אחד מפני שהוא סבור שמצות התורה כך ובאמת אינו כן אינו עובר על בל תגרע בשוגג דאם לא כן עשית להרבה חכמי ישראל עוברים על בל תוסיף ובל תגרע בשוגג כשטועים באיזה הלכה וכן הרבה המונים כשטועים מחסרון ידיעה בכהאי גוונא ובכל פלוגתות דכהאי גוונא, כגון פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא (סוכה ל"ד:) אי שלושה הדסים ושתי ערבות או רק אחד להסוברים דיש גם בתוספת המין עצמו משום בל תוסיף יהיה לר' עקיבא ר' יהושע עובר משום בל תוסיף וכן לדברי ר' ישמעאל עבר ר' עקיבא משום בל תגרע, אבל לדעתי מצות לא תוסיף ולא תגרע אינו אלא על הבא להוסיף על המצוה או לגרוע, ואף שאין צריך כוונה להוסיף מכל מקום צריך שידע שהמעשה הוא מוסיף על המצוה והרי בה להוסיף במעשה ומה דאינו מכוון למצוה לא מהני להוציא מתוספת המעשה, אבל המתכוין לעשות מצות התורה וסבור דמצות התורה כך ושמחוייב על פי התורה לעשות כן הרי בא לקיים מצות התורה ולא להוסיף או לגרוע רק אדרבא לעשות כאשר ציוה ה' אין זה עובר על אזהרת לא תוסיף ולא תגרע בשוגג כלל, שהאזהרה רק על המוסיף או גורע ולא על הטועה דכפי טעותו הוא עושה כמצות ה' והרי הוא שוגג וטועה באותה מצוה שהוא טועה בה ולא במצות לא תוסיף ולא תגרע שלא נאמרה על עסק זה:
ג
ולא כפרי מגדים שם (סוף אות מ') שכתב ראוי להודיע לנשים שהם פטורים רק שמחמירים, ושם (אות ל"ה) מביא מראב"ד (סוף פרק ב' ממרים) שהשיג ארמב"ם דבדרבנן אילו קבעו בדברי תורה היה בל תוסיף ומה שאמרו כמה פעמים קראי לאסמכתא ואיך סתמו בברייתא והא אתי למטעי ולומר שהוא מן התורה ממש ועוברים על בל תוסיף עד כאן, ולפי דעתו מבואר מראב"ד נגד מה שכתבתי ודגם הטועים בכלל אזהרת בל תוסיף ועל כן מצריך להודיע לנשים [ומה שכתב לשון ראוי לפי שכתב שם דיש לומר דלא שייך בל תוסיף רק במוסיף חלק ועיין שם] כנ"ל והוא פירש כן כדי ליישב תמיהת הכסף משנה עליו בזה:
משיב צדק
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…