משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת ל״ה

ובפני יהושע שם הביא דברי רשב"א וכתב שהוא כראי מוצק עד שהוקשה לו אתוס' שתירצו בענין אחר וכתב דגם הם מודו אלא דסבירא להו דשאני ההוא דהתם יעוין שם באורך, ועל דרך זה ראיתי גם כן בפרי מגדים אורח חיים בפתיחה כוללת (חלק א' אות ל"ח) ליישב להתוס' הא דמיתב יתבינן דסבירא להו נמי כרשב"א ומחלק בענין אחר יעוין שם באורך באופן דפשיטא להו דליכא דפליג על זה, אלא שהפרי מגדים (שם אות ל"ו) הבין דפליג בזה עם רמב"ם (סוף פרק ב' דממרים) יעוין שם באורך, ולדעתי פשוט דליתא ולא פליגי כלל:

והרמב"ן (פרשת ואתחנן דף ב' שם בסוף דיבור) כתב גם כן בסתם ובפשיטות כדברי רמב"ם והוא רבו דרשב"א ורביה דרבו דריטב"א וקוראו רבינו הגדול בכל מקום ושמעתתיה בפומייהו תדיר והדבר רחוק שהם יכתבו סתם נגדם ולא יזכירו דבריו כלל:

ועוד ראיתי בריטב"א לראש השנה שם סיים על זה כמו שכתב הרמב"ם בספר מדע עיין שם, וכפי הנראה שכיון לדבריו בהלכות ממרים הנ"ל ואגב שיטפיה כתב ספר מדע לפי שבריש פרק ט' מיסודי התורה דיבר מאיסור בל תוסיף דימה בעל פה דבר זה שם, או שכיון למה שכתב בריש ספר המדע אחר מנין המצוות כתב לענין מצוות דרבנן עירוב ומגילה וכדומה ודלא שייך בל תוסיף ככל מה שכתב בהלכות ממרים באורך קצת יותר עיין שם:

והנה הוא כתב כדברי רשב"א וסיים כמו שכתב רמב"ם הרי דהיו לאחדים בידו, ולא ידעתי גם כן מה לחצו לזה והוא העתיק בשמו דלחכמים יש רשות וכו' ודמחלק בין בית דין לאדם אחר, אבל רמב"ם כתב דגם בבית דין שייך רק שהם אומרים שהוא מדבריהם עיין שם, ולפי העתקתו דברי רשב"א אחכמים המתקנים והוא כתב סתם דלוקין שיושבין למצוה ולא חילק דוקא למצוה דבריהם משמע ליה דלא סבירא ליה, אבל באמת רשב"א לא קאי כלל על החכמים המתקנים שהיו רשאים לתקן רק על העושים דכל מה שתיקנו וכו' אין עליהם איסור בל תוסיף וכמו שכתבתי לעיל לשונו:

ועל העושים ודאי גם רמב"ם לא אמר דהם מכוונו כך בעשייתן ואטו כולי עלמא דיני גמירי והעמי הארצים פשיטא דעושים הכל סתם למצות הש"י ואין יודעים כלל חילוק ושיש מצוות דרבנן ולא דאורייתא וכי סלקא דעתך דעוברים על בל תוסיף, ואם כן איך יתקנו חכמים ולהביא העם שאין יודעים לעבור אדאורייתא, אבל באמת כבר השריש רמב"ם בספר המצוות (שורש א') ובהלכותיו ריש פרק א' דממרים דכל דרבנן הוא דאורייתא בעשה דעל פי התורה אשר יורוך ולא תעשה דלא תסור, והוא מפורש בגמרא (שבת כ"ג.) דמברכין אשר קדשנו במצוותיו וציונו מהאי טעמא והרי דחשבינן להו מצות השם שציונו ושפיר עבדי סתם למצות השם יתברך ואפילו דרבנן העושים אין עושים אלא משום מצות השם יתברך לשמוע דברי חכמים דלולי זה מהיכי תיתי לשמוע להם, והן הם דברי רשב"א דשפיר אנו עושין למצוה וליכא בל תוסיף דהרי באמת נצטוינו לעשות על פי וגו':

[ועל פי זה אין אנו צריכים עוד למה שכתבתי לעיל בדברי רשב"א דחשיב מתכוין גם כשמכוון למצוה דרבנן, דאפילו תימא דבעינן שיתכוין לדאורייתא קל וחומר הוא איך סתים לכל ישראל והרי העמי הארץ מכוונים סתם למצות השם יתברך וכנ"ל, ומיהו זה קצת דחוק ויתבאר לקמן בזה]:

וגם רמב"ם מודה לזה רק הוא כתב אחכמים המתקנים עצמם הואיל ויש לבית דין לגזור וכו' מהו זה שאמרה תורה לא תוסיף וכו', ועל זה לא יחלוק גם רשב"א דאזהרת בל תוסיף ובל תגרע לכל ישראל נאמרה וגם לבית דין הגדול אלא דהואיל התורה הרשתה לגזור ולתקן אם כן התורה הוציאה זה מכלל האזהרה על כן כשמכוונים דרך גזירה ותקנה, וגם לרמב"ם על כרחך לחלק בין יחיד לבית דין דלא תקשה מההיא דאוסיף ברכה משלי הנ"ל: