מנורת המאור, אור עולם י״ד

א

פרק ארבעה עשר, בענין השמח בחלקו

ב

לעולם יהיה אדם שמח בחלקו, ואז יהיה נאה ומעשיו נאים, ובני אדם משבחים אותו, ועל זה אמ' שלמה בחכמתו ושבח אני את השמחה. פירוש מי שהוא שמח בחלקו.

ג

[לעולם יסלק אדם בטחונו מבשר ודם וישים] בטחונו בהב"ה. כי כל הבוטח על בשר ודם, בטחונו הבל וריק, שנאמר אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו, אשרי שאל יעקב בעזרו [וגו'], וכתי' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, וכתי' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו. אבל הבוטח בהב"ה, יטה אליו חסדו, שנא' והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכתי' ובוטח בה' אשריו, וכתי' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.

ד

לעולם יבטח אדם בהב"ה במזונותיו ובפרנסתו ובכל עסקיו ובכל ענייניו, וישמח בחלקו, ואם מעט ואם הרבה, ויהיו עיניו תלויות להב"ה תמיד להטריפו לחם חקו בכל יום ויום. ויעשה קל וחומר מעורב, ויאמר, מה עורב, שלא נברא לשמש קונו, הב"ה מזמין לו פרנסתו, דכתי' מי יכין לעורב צידו וכו', אני שבראני הב"ה לעובדו, לא כ"ש. ר' אליעזר אומר, כל מי שיש לו פת בסלו ואומ' מה אני אוכל למחר, הרי זה מקטני אמנה, שנא' כי מי בז ליום [קטנות], מי גרם להם לצדיקים שיתבזה שולחנם לעתיד לבא, קטנות שהיתה בהם בעולם הזה, שלא האמינו בהב"ה.

ה

לעולם לא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות, ונתקיימה ברכתן. ואלו הן, ארונה ודריוש. ארונה בירך לדוד ואמ' ה' אלהיך ירצך, ונרצה לו, שנא' ויעתר ה' לארץ אחרי כן. ודריוש בירך לדניאל ואמ' אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך, ונמלט מן האריות, שנא' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.

ו

לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה, ונתקיים בזרעה.

ז

לעולם אל תהי אצל כהן עם הארץ, שמא יאכילך בתרומה, ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך תבוא לידי ניאוף. אמ' רב אחא בר יאשיה כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה.