מי השלוח, ליקוטי מי השלוח, ספר שמות, יתרו: בחודש השלישי.

בחודש השלישי. איתא בזוה"ק (יתרו ע"ח.) דשליט ביה אוריא"ל רב ממנא. ואמר אאמו"ר זצלל"ה זשה"כ (משלי כ"ב,כ') הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת. היינו שד"ת לא באו בבקשה אל האדם רק בכח עבודה כמד"א ושלישים על כלו, לשון שלשים מורה על דבר שבתוקף כדאיתא בגמ' (שבת קי"ט:) עגלא תילתא.
(בית יעקב שמות יתרו ל"ט)

ויחן שם ישראל נגד ההר. אמר בזה כבוד אזמו"ר זצללה"ה שדרך נוסעי מדבריות בעת שחונים, חונים תחת ההר כדי שההר יגן עליהם מרוחות ושרב, ופניהם מביטים להעולם. וכאן כתוב ויחן שם ישראל נגד ההר שחנו אחוריהם להעולם ופניהם לההר שרק כל מגמתתם היה לההר שעתידים שם לקבל התורה, שלא רצו להביט על דברי העולם הזה רק עומדים מוכנים לקבלת התורה.
(תפארת יוסף סעודת ר"ח סיון)

ויתיצבו בתחתית ההר. איתא בש"ס (שבת פ"ח.) מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וכו' אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש (אסתר ט',כ"ז) קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר, היינו שבימי אחשורוש נדמה להם לישראל שנעתקו לגמרי מרצונו ית' שנדמה להם שהשתחוו לצלם כי זה שלא עשו אלא לפנים (מגילה י"ב.) אמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שאח"כ האיר להם זאת, אבל מקודם נדמה להם בדעתם בעצמם שנעתקו מרצון השי"ת. ואח"כ שהש"י האיר עיניהם ולבם של ישראל שלא נעתקו מרצונו ית' ולא עשו אלא לפנים, אז מגודל אהבת הנס קבלו את התורה בגודל שמחה פעם שנית, מאחר שראו שהד"ת שייך להם לשורש נפשם ולא יכולים לעשות ההיפך ח"ו מדברי תורה.
(תפארת יוסף פורים ד"ה איתא בש"ס שבת)

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. שמעתי דבסיני היה דבור ממש, דוידבר אלוקים וגו' היינו ע"י ה' מוצאות הפה דבני ישראל, וזה ברור ואמת דכל נבואה היינו ע"י קול הנביא עצמו כמו שכתב (ברכות מ"ה.) בקולו של משה, ואז היו כל ישראל מדרגת נבואה ששמעו דבר ה' כנודע והיינו ע"י דיבורם. דאין קול בעולם זולת ה' מוצאות הפה ונאמר (שיר ה',ו') נפשי יצאה בדברו וגו' שכללו כל חלקי נפשותם להש"י אז.
(צדקת הצדיק קצ"ב,רכ"ט, דובר צדק פ"א. ד"ה וביאור)

אנכי ה' אלהיך. אמר אאמו"ר זצללה"ה מה שמלאכי השרת אמרו מה אדיר שמך וגו' תנה הודך על השמים (שבת פ"ח.) היה עיקר המכוון שלהם על אלו שלשה תבות אנכי ה' אלוקיך. שהם מורים שהשי"ת חפץ בעבודת האדם ואומר שהם העלו מ"ן ופעלו אצלו, זה היו רוצים המלאכים. וכן היו רוצים שיחתום השי"ת עליהם אנכי ה' אלהיך דהשם אלקים מורה שע"י שעושין מוסיפים כביכול כח וגבורה למעלה והוא כגוונא דקרבנות.
(בית יעקב שמות יתרו צ"ט,ק')

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו'. יצחק הוא אב לישראלים, ולכך נימול לשמונה טרם ידע מאוס ברע ובחור בטוב כי לא בבחירתו תליא מילתא רק עצם בשרו בשר קודש וכו', וממנו התחיל להתברר זה לצאת לפועל באומה שלימה עד עת מכות בכורות שאז נתברר זה כמו ששמעתי שהי' מכות הם נגד י' הדברות מתתא לעילא כדאיתא בזוהר. ודבור אנכי הראשון אינו מתחיל בלשון ציווי דע שאנכי או האמן וכיוצא כי בזה לא שייך ציווי כלל רק מאן דהוא מעיקרא ושרשא קדישא דישראל דבר זה נקבע ונתאמת בלבו ממילא שאנכי וכו'. ומי שאינו מאמין בזה לא יועילו לו כל הציווים והאזהרות שזהו שורש פורה ראש ועצמותו אינו מקדושת ישראל כלל שהם עיקר מקורם ושורש חיותם הוא דבור אנכי וכו'. ולכך דבר זה אינו ציווי שהוא על ידי אתערותא דלתתא. רק דבר זה הוא מתנה מלמעלה בלא אתערותא דלתתא כלל כנ"ל רק עצם שרשם הוא כך. וההיפך הם המצרים ערות הארץ שלא פסקה זוהמתן שהם בשר חמורים כנ"ל. ומצד זה הוא המיתה [שעל ידי הנחש] כנ"ל. וזהו מכת הבכורים כי הבכור הוא הראשית והקודש לה' והם מתו כי לא היה להם חיים בעצם כלל כנ"ל. ולכך הפסח שניתן לישראל להצלה מזה להראות כי הם דבוקים באנכי נאמר בו כל בן נכר לא יאכל בו רק מאן דהוא משרשא וגזעא קדישא.
(אור זרוע לצדיק א')