מי השלוח, ליקוטי מי השלוח, ליקוטים, סדור התפלה: נשמה שנתת בי טהורה היא.

נשמה שנתת בי טהורה היא. וביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה כי באדם יש נפש רוח ונשמה, ולנשמה אין שום חטא ופגם מגיע, כמו שאנו אומרים אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא. כי הנשמה אין נפגם לעולם, ונפש הוא הנשאר עם הגוף תמיד, ורוח רומז לכח הבחירה של האדם אשר עם רוח חיים שלו יכול האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע.
(תפארת יוסף נשא ד"ה וידבר א')

ברכות השחר. ואף שיש הרהור שמתפללין עליו להנצל מהם דהיינו הרהור עבירה (יומא כ"ט.) וגירסת רה"ק זצוק"ל בברכת השחר ולא לידי הרהור עבירה ועון.
(פרי צדיק ר"ח שבט ד')

וישם בלבנו אהבתו ויראתו וכו' הוא יפתח לבנו בתורתו. ואמר אאמו"ר זללה"ה על מה שאנו מתפללין בקדושה דסדרא וישם בלבנו אהבתו וכן יפתח לבנו בתורתו ולא סתם אהבה ויראה ותורה, רק שהאדם מתפלל שהשי"ת ישים בלבו האהבה והיראה השיכות לו, וכן מתפלל כי הש"י יפתח לבו בהתורה, היינו המצוות השייכים לפרט נפשו וכמו שנתבאר זה הרבה פעמים [ח"א ואתחנן ד"ה ואהבת] וכשזוכה האדם ובא אל המצוה השייכת לו אז המצוה עצמה הוא מלא דברי תורה ושוב אינו אצלו כמשא ואדרבא כי רואה אז שהמצוה נושא אותו וכמו שמצינו (סוטה ל'.) אצל הארון שנשא נושאיו, עצמו לא כל שכן.
(בית יעקב ויקרא בהר ד')

ועל הנסים וכו' וזדים ביד עוסקי תורתך. איתא בזוהר (שמות ה'.) ר' יודן אמר ממעונות אריות אלין תלמידי חכמים דעסקין באורייתא במעונות המדרשות ובבתי כנסיות דאינון אריין ונמרים באוריתא. הענין כמו שביאר אאזמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה בנוסח על הנסים שתקנו חז"ל וזדים ביד עוסקי תורתך, כי שם נחשב זה לעומת זה, ורשעים ביד צדיקים, וחשיב זדים היינו שעושין בזדון ובעקשות לעבור רצון השי"ת, מנגד זה חשיב עוסקי תורתך כדאיתא במס' שבת (ס"ג.) אם ת"ח נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך כי הם ממשיכים אור הש"י בכח גדול.
(תפארת החנוכי שמות כ"ו:)

תקנת שבת רצית קרבנותיה. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק מאיזביצא זללה"ה שלזה סדרו אנשי כנסת הגדולה תפלת המוסף באותיות למפרע בתשר"ק, מפני שזה מורה שבשבת עומדים האותיות פניהם להמאציל ולפני עיני האדם הם מהופכים, והיינו שהאדם צריך לראות ביום השבת שירצה רק כמו שרצון השי"ת הוא ולעזוב דעתו ולא להציב מצדו שום כלי קיבול.
(בית יעקב בראשית פרשת בראשית ב')

שהיו קרוב לזמנו, והיו לעומתו זה לעומת זה. והי' ספירות הם עצמן הי' מאמרות הידועים לבעלי ההגיון, רק שהשיגום בלבוש אחר מצד החיצוניות, ואינו דברי תורה כלל. וכן כל חכמת שלמה המלך ע"ה היה יודע ג"כ חירם מלך צור שהיה לעומתו זה לעומת זה. וכל חכמתו של משה רבינו ידע בלעם מצד החצוניות כך שמעתי ויציבא מלתא.
(לקוטי מאמרים נ"ה:)