מי השלוח, ליקוטי מי השלוח, ספר דברים, ואתחנן: פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב.

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב. ענין זכירת מעמד הר סיני שאנו מצווים לזכור בכל יום, המכוון על קבלת עול מלכות שמים מחדש מצידנו, כמו שאמרנו אז כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד,ז') שיתחדש בלבנו השמיעה והקבלה בכל יום מחדש. ועל זה הוא מצוות קריאת שמע בכל יום בבקר השכם שמע ישראל וגו' כדי לקבל עלינו עול מלכות שמים ע"י שמיעה הזאת בכל יום מחדש. וכענין ששמעתי בשם הרב הק' הרבי מלובלין זצוק"ל שאמר בכל יום בבקר, הנני מקבל עלי מעתה להיות טוב באמת.
(פרי צדיק משפטים ג')

וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך. ברכת תפילין של ראש אף שהיא מחלוקת הקדמונים מ"מ לא נמצא בכל כתבי האריז"ל איך היה נוהג אם היה מברך או לא. ונראה מכל הכתבים בהגיעם בענין הברכה קצרו, שלא היה ברור אצלם מנהג האריז"ל ובפע"ח במקומו אינו מובא כלל בענין זה, רק בשער התפלה מביא שתי הדיעות ונותן מקום לשניהם. ואני קבלתי מאא"ז מו"ר הרב הגאון הקדוש מאיזביצא זללה"ה ביום שנתחנכתי למצות תפילין וזכיתי ללמוד ממנו כוונת מצות תפילין והניחם על ידי ועל ראשי ואמר לי לברך על של ראש בטעם ונימוק אמת. והטעם שבאמת כל מעשי המצוות אינם אלא שישראל יעסקו בענין שהשי"ת עוסק בשבילם. ובאמת אע"פ שנזכר בגמ' (ברכות י"ז.) אלופינו בתורה מסובלים במצוות, זה הוא רק מפני שיש הסתר בעולם ואינו נראה האור נדמה לאדם שהוא נושא את המצות ונדמה לו שהוא נושא את התפילין, אבל באמת התפלין נושאין את האדם וכמו שמצינו בארון שנשא את נושאיו (סוטה ל"ה.) ומ"מ נצטוו ישראל לשאת את הארון. וכשיתגלה אור המצוות יתראה מפורש שאין האדם עושה כלל.

אכן מצד חביבות כנסת ישראל הציב לבוש שידמה בעוה"ז שכבוד שמים כביכול חסר וישראל משלימין אותו ובזה עצמו עולה הרצון עד למעלה ראש. היינו שנתן השי"ת מקום לעבודת ישראל עד שרצון השי"ת לקבוע מקום לעבודתם למעלה מכל תפיסת אדם וכמו שכתיב (ישעיה מ"ט,ג') ישראל אשר בך אתפאר שהש"י רוצה שיקרא ע"ש ישראל אף במקום שהוא למעלה ונעלם מכל, תולה הש"י בישראל שהם פועלים בעבודתם גם שם.

וכן הענין בברכת תפילין של ראש בפרי עץ חיים שדעת המברכין הוא שיש בידינו להעלות עד אור החכמה.
(תמצית הדברים מעין התכלת עמוד רס"א-ר"פ)