מי השלוח, חלק ב, ספר במדבר, פנחס

ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר, שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו'. הענין שאחר מעשה זמרי נצטוו למנות את ישראל ולפרוט משפחות, כי פנחס אשר קנא איתא בזה"ק (פנחס רי"ג:) דאתתקן מה דאתעקם שהמעשה הזה היתה שייכת רק אליו ליישר חסרונו, וכדאיתא בגמ' (זבחים ק"א:) לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי ולכן כתיב אשר קנא לאלהיו, היינו לפי פרט קדושתו וכדאיתא בזה"ק (בשלח מ"ח.) על יונה, ויתפלל יונה אל ה' אלהיו לאתר דהוה קשיר ביה, ולכן נאמר אחר כן המנין, להראות שאף שנתחלקו ישראל לפרטים וכל אחד שיך לחלקו בפרט קדושה, מ"מ יש בהם גבולים בפרט משפחות לחלקם ולפרטם כפי כח שורש קדושתם המוטבע בהם, ולכן נסמך אחר כן לאלה תחלק הארץ שאף שכל אחד נוטה למכיון אחר, מכל מקום מיישרים כולם את לבם למקום אחד, וכן בבנות צלפחד שהם בתומם כוונו לעומק עמוק עד שגם משה רבינו לא השיב להם לפי שהפרשה הזו היתה שייכת לפרט נפשם.

וביום הבכורים וגו' שעיר עזים אחד לכפר עליכם. ולא כתיב חטאת כמו בשאר הקרבנות כדאיתא בירושלמי (ראש השנה פ"ד, מ"ח) אמר להן הקב"ה מכיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם, שמצד דברי תורה יתחייב ויצמח פדיון לכל החטאים לבלי ישאר שום רושם רק יתוקנו משורשם. כי אחר שקבלו עול תורה ימצאו בדברי תורה פדיון על הכל לתקן את הקודם מעיקרו.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם. בזה הפרשה נרמז קץ האחרון ויקוים בנו יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו (תהלים ק"ד,ל"א).