מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות ח׳ א

רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. ובירושלמי (ברכות ריש פרק אין עומדין) אמר רבי יוחנן ברית כרותה הוא היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, והיינו כי תורה ותפלה מתאחדים ואין תורה רק מכח תפלה ואין תפלה רק מכח תורה, כי אף שהאדם מבין בחכמתו את התורה, מכל מקום להוציא כח התורה על הלבוש הוא רק על ידי תפלה, וכמו שהיה בבריאת עולם שכתיב (בראשית ב',ה') ואדם אין לעבד את האדמה ואיתא בגמ' (חולין ס':) מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו, והיינו אף שנטע ה' גן בעדן מקדם, שזה רומז שהיה להבריאה הבנה בחכמה והיה לו עצות לראות האור, אכן היה מותפסים אצלו רק בחכמה ובתבונה ובדעת שזה היה ענין עץ החיים ועץ הדעת, אך להאיר אורם שיאירו על הלבוש לפועל שהאדם יקבל מהם חכמה שידע איך להתנהג זה היה רק ע"י תפלה, כי אין שלימות לד"ת בלתי ע"י תפלה. וכן שלימות התפלה הוא רק ע"י תורה, כי בעצמותו יתברך לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לכן אין יכול האדם להתפלל לפני השי"ת כיון שאין לו בהשי"ת שום תפיסה, אכן ע"י תפיסתו בד"ת מצד זה יכול להתפלל לפני השי"ת, וכמו שכתיב (תהלים ע"ג,כ"ג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני, והיינו שהתפלל מצד זה שרואה שהוא דבוק בהשי"ת והוא אוחז תמיד ביד ימינו, לכן התפלל שינחנו בעצתו ויאיר עיניו למעלה מתפיסתו, וזה שאמר ואחר כבוד תקחני כי כבוד השי"ת יצא בהתגלות בעת שמשלם רשע כפעליו, וזה שהתפלל שכשיתחיל השי"ת לגלות כבודו לא יאחר רגע רק מיד יקחני ויתגדל כבדו.

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קי"ב,א') אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (שם קכ"ח,ב') יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. דהנה טבע האדם להתעורר בכל שינוי לאמור מי ברא אלה, ומזה יש לו יראת שמים. אכן הנתפעל ונתעורר ע"י שכלו שיש בורא עולם, זה יקום לעולמי עד, כי זה המתעורר מצד שרואה שינוי הטבע א"כ זה היראה הוא נתלבשת מלבוש השינוי, וזה המתעורר מצד שכלו אינו מתלבש בשום לבוש וזה גדול מאוד שאשרי לו בעולם הזה וטוב לו לעוה"ב.