מי השלוח, חלק א, ספר ויקרא, אחרי מות

אחרי מות שני בני אהרן וכו', דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת וכו'. פי' בכל עת כמו בכל אוות נפשך. היינו אחר שראית כי כל קדושת נדב ואביהוא לא הצילם מגוון חטא בקרבתם לפני ה', כי היה בעומקם תגבורת אהבה יותר מיראה, לזאת הזהיר אותו שאל ידמה בנפשו שבכוחו יוכל להשמר מזה וישמור את עצמו יותר מהם, רק שיהיה לו תמיד מיחוש בזה וידע שצריך תמיד סיעת הש"י. כי בזאת יבא אהרן מורה שיבא באותן ענין עצמו שבאו נדב ואביהוא, כי באו בקדושה ובטהרה ושמירה גדולה, ורק העצה בפר בן בקר לחטאת וכו'.

בזאת יבא אהרן אל הקדש וכו'. במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"א,ד') אם עשיתם חבילות של עבירות עשו כנגדן חבילות של מצות, רום עינים והיו לטוטפות וכו' ע"ש. והיה נראה יותר לומר נגד רום עינים מצות ציצית וראיתם אותו, אך אחז"ל (נדרים ל"ב:) בעידנא דיצה"ר לית מאן דמדכר ליצר טוב, וציצית אף שבאמת מורים על גודל היראה וצמצם, אעפ"כ בעידנא דיצה"ר לא יועיל הזכרה הזאת שאין ביכולתו לשום אל לבו. אבל מצות תפילין מורה לאחרית הטובה שישפיע הש"י לעתיד לכל אחד ואחד, וכשיתן זאת אל לבו כמה רב טוב צפון גם אליו לחלקו ואין צריך לשים עיניו בחלק חבירו, אז בודאי ימנע מרום עינים כי יהיה שמח בחלקו.

וכל אדם לא יהיה באהל מועד וכו'. איתא (בגמ') (ויקרא רבה פרשה כ"א,י"ב) אטו כהן גדול לאו אדם הוא. והענין בזה כי שם אדם מורה לעומק יקרות האדם בבינה והשכל, וביוה"כ הכניסה לפני ולפנים לאשר שם המקום המיוחד, כדאיתא בזוה"ק (במדבר ק"ל:) כי יש תרי נחירים אחד נושב חיים ואחד נושב חיי חיים, אך בכל התפעלות נאמר (משלי ט"ז,א') לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, שלפי מערכת האדם במחשבותיו כן יענהו ה', אבל כאן נאמר וכל אדם לא יהיה, שאין שום שייכות לגבול תפיסת האדם במחשבתו בבינתו בענין עבודת יוה"כ בהשפעה שיורדת מהש"י ממקום הזה.

ושלח ביד איש עתי. ואיתא בזוה"ק (ויקרא ס"ג:) שהאדם הזה לא היה חי אח"כ בלתי זמן מועט, והדיוק הוא ממלת עתי כי משמע מזה שנתמלאו כל השלמתו ואין לו מה להשלים בזה העולם עוד.

אל תטמאו בכל אלה כי בכל וכו', ותקא הארץ וכו', ושמרתם ולא תעשו וכו', ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה וכו'. ונראה ככפל לשון אך פי' ולא תקיא, הוא מחמת שנאמר לעיל ותקיא, תדמו שרק זה יגיע לכם בעשותכם התועבות היינו הקאת הארץ כאשר קאה את הגוי, ע"ז נאמר אח"כ ולא תקיא שלא יהיה משפטיכם בהקאת הארץ כמשפטם, רק כי כל אשר יעשה וכו'.

ועניתם את נפשתיכם וכו'. היינו מחמת שזה היום מיוחד בכל ימי השנה מוכן להשפעת טובה מהש"י בהארת פנים, וע"כ העצה מהש"י שיענו עצמם כדי שיהיה הרבה בישוב הדעת, שיהיו מוכנים לקבל כראוי, ובכדי שההשפעה לא תרד מחמת שאלתם שאז לא תרד רק בגבול כפי השגתם, רק יהיה כל ההשפעה מצד הש"י ויהיה מלא עומסו של הקב"ה בלי שיעור וגבול.