מי השלוח, חלק א, ספר בראשית, וישלח

ויבא יעקב שכם ויחן את פני העיר. פני העיר היינו הנכבדים שבעיר ומי היו אז פני העיר שכם וחמור, ולשון ויחן היינו שנשאו חן בעיניו והיינו דאיתא בכתבי האריז"ל [ספר הגילגולים פרק נ'] כי שכם נתגלגל אח"כ בזמרי בן סלוא בן דינה, ולכן חשקה נפשו גם עתה, ולכן נאמר שכם בני חשקה וכו' הינו שלא רצה לישא את בנות הארץ, רק את דינה, וזהו שנשא חן בעיני יעקב כי היה לו מעט שייכות ליעקב אבינו.

ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו. כי הש"י הראה לו שצריך עוד לברורים [היינו הברורים ממכירת יוסף. תשלום], וזהו ויעל מעליו כאילו עדיין צריך לאחוז בו. במקום אשר דבר אתו, היינו באותו ענין עצמו שהכתוב מדבר בו בעסק ממון בזה צריך עוד לברורין, כי עוד לא נשלם, ועל זאת הכוונה ג"כ נאמר באברהם (בראשית י"ז, כ"ב) ויעל אלקים מעל אברהם, אחר פרשת מילה שגם עכשיו היה צריך לברורין בנסיון העקדה אך שם לא נאמר במקום אשר דבר אתו כי לא היה בענין אחד.

ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר. היינו כדאיתא במדרש [רות רבה פרשה ב',ז'] אשר אחר כל הרפתקאות שעלו על יעקב אבינו ע"ה, מיתת רחל היתה קשה עליו מכלם, והנה מדרכי הצדיקים ובפרט יעקב אבינו להחזיק לבו מאד ולא להרהר אחר מדותיו של הקב"ה שבוודאי הכל הוא לטובה, וזה שנאמר כאן אחר מיתת רחל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר היינו שחזק את לבו שלא להרהר אחר מדותיו, כי מגדל עדר שניהם לשון תקופות הם, ובאמת היה להש"י עומק גדול במיתת רחל כדאיתא בזוה"ק (בראשית קע"ה.). וזה שנאמר ויהי בשכון ישראל, שכון היינו לשון נייחא שהיה בנייחא ולא הרהר אחר מדותיו כלום, כי בטח בה' שיש עומק בזה למעלה מהשגתו, ואח"כ הראה לו הש"י כי ראוי לו לבקש מאתו שיגלה לו את העומק כי זאת צריך האדם לבקש, אף שאסור להרהר אחר מדותיו, מ"מ צריך לבקש מהש"י שיראה לו העומק מה שחפץ בזה, כי דרכי הש"י שלא להעלים שום דבר מהמיחלים לחסדו, וזה הראה לו במעשה דראובן, ואח"ז ויהיו בני יעקב שנים עשר, היינו כי הקב"ה פתח לו סדר מנין השבטים איך הוא כי נמצא בכל פעם סדר אחר למנין השבטים פעם בכה ופעם בכה, ובכל סדר יש למוד בפני עצמו למי שפונה עצמו לד"ת ולכן עתה אחר מיתת רחל באו על הסדר הלז.

וזהו סדר השבטים כפי השתנות מניניהם בששה עשר מקומות

א. סדר תולדותם בפ' ויצא:

ראובן, שמעון, לוי, יהודא, דן, נפתלי, גד, ואשר, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין:

ב. הסדר בבואו לאביו פ' וישלח:

ראובן, שמעון, לוי, יהודא, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין, דן, נפתלי, גד, אשר:

ג. סדר ביאתם למצרים פ' ויגש:

ראובן, שמעון, לוי, יהודא, יששכר, זבולון, גד, אשר, יוסף, בנימין, דן, נפתלי:

ד. סדר שברכם אביהם בפ' ויחי:

ראובן, שמעון, לוי, יהודא, זבולון, יששכר, דן, גד, אשר, נפתלי, יוסף, בנימין:

ה. הסדר שבפ' ואלה שמות:

ראובן, שמעון, לוי, יהודא, יששכר, זבולון, ובנימין, דן, נפתלי, גד, אשר, ויוסף היה וכו':

ו. בפרשת וארא:

ראובן, שמעון, לוי.

ז. אנשים שנקבו לספור את ישראל בפ' במדבר:

ראובן, שמעון, יהודא, יששכר, זבולון, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, גד, נפתלי:

ח. סדר מספרם למשפחותם בפ' במדבר:

ראובן, שמעון, גד, יהודא, יששכר, זבולון, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי:

ט. סדר הדגלים:

דגל יהודא יששכר זבולון, מזרח, דגל ראובן שמעון גד, דרום, דגל אפרים מנשה בנימין, מערב, דגל דן אשר נפתלי, צפון:

י. סדר הנשיאים בקרבנותיהם בפ' נשא:

יהודא, יששכר, זבולון, ראובן, שמעון, גד, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי:

יא. סדר מסע הדגלים בפ' בהעלותך:

יהודא, יששכר, זבולון ונסעו בני וכו', ראובן, שמעון, גד ונסעו הקהתים וכו', אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי:

יב. סדר בפ' שלח, אשר שלח משה:

ראובן, שמעון, יהודא, יששכר, אפרים, ובנימין, זבולון, מנשה, דן, אשר, נפתלי, גד:

יג. בסדר החלוקה בארץ בפרשת פנחס:

ראובן, שמעון, גד, יהודא, יששכר, זבולון, מנשה, אפרים, בנימין, דן, אשר, נפתלי.

יד. נשיא אחד למטה ינחלו הארץ בפרשת מסעי:

יהודא, שמעון, בנימין, דן, מנשה, אפרים, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי.

טו. בפרשת תבוא, אלה יעמדו לברך:

שמעון, ולוי, יהודא, יששכר, יוסף, ובנימין. ואלה וכו', ראובן, גד, אשר, זבולון, דן, נפתלי.

טז. הסדר שברכם משה בפרשת וזאת הברכה:

ראובן, יהודא, לוי, בנימין, יוסף, זבולון, יששכר, גד, דן, נפתלי, אשר.

הרי ששה עשר פעמים נמנו בהשתנות במקומותם ומכל פעם נמצא למוד, וכנגד זה סדרו אנשי כנסת הגדולה ששה עשר שבחים באמת ויציב, והמשכיל יבין.

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. בזו הפרשה התחיל הקב"ה להראות הברורין הדקין מאוד שבין ישראל לאומות העולם. כי קליפת אדום היא הגדולה שבכולן, כי אין רק הבדל דק מאד בינה לבין ישראל, כי מיד אחר חיים של ישראל מתחיל חיים של עשו, כי בין ישראל לכל או"ה ניכר הבדל והפרש גדול ואפילו נגד ישמעאלים, אף שהם זרע אברהם יש הפרש גדול כי מצד אמם אין להם שייכות בישראל. אבל נגד עשו לא ניכר שום הבדל והפרש לעין, כי נראים כנקיים אגב אמן, ורק רצון הבורא ית' היה שיעקב הוא הנבחר, וזה שנאמר (מלאכי א',ב') הלא אח עשו ליעקב וכו', אח משמע שהיו שניהם שוים, והיינו בשעת זריעה שעדיין לא ניכר שום מעלה באחד על חבירו כי אז לא נמצא מצות ומעש"ט גם לא חטא ועון, ושניהם מיצחק ורבקה, ואעפ"כ ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי והיינו רק מרצונו יתברך, כמ"ש (יחזקאל כ"ג,כ') אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים וכו'. והוא כי משעת זריעה מברר הש"י שזה טיפה כשרה של קדושה וזאת הוא זרמת סוסים. והנה אף כי על עשו לא היה ניכר שום דבר רע, מ"מ נמשל לחזיר (ויקרא רבה פרשה י"ג,ה'), והיינו דאיתא בגמ' (בכורות ח'.) תפוח מגדל לס' יום וכנגדו חזיר מוליד לס' יום כי אות ס' הוא כעין קשת וקשת הוא מבטח עוז, והיינו שהוא אומר שיש לו מבטח עוז בהש"י מאחר שנולד מיצחק ומרבקה כמו אנו, כי ישראל נמשלו לתפוח, אך הש"י הוא המברר שזה הוא רק גוון, וזה באמת דבוק בה'. ומי שמשכיל בשמות המלכים יוכל לראות זאת מפורש.