מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת מגילה ז׳ א

תני ר' יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מתנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. החילוק שבין משלוח מנות ובין מתנות לאביונים, היינו כי מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה השתי תקנות הללו אחר הנס, כי שושן הבירה היתה בעילם המדינה, עילם זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד כדאיתא בפסחים [פ"ז.] אחות לנו קטנה ושדים אין לה זה עילם שזכתה ללמוד ולא וכו' והוא לפי ששורש מלכות פרס ואפיה של אומה זו הוא מדות צרת עין כמו שנתבאר במקומו, וע"כ לא זכתה ללמד, אכן כאשר חקרו אנשי כנסת הגדולה על זאת הגזירה מהיכן צמחה בשורשה ועמדו על אמיתת הדבר שהיא משורש צרת עין, ומיד כשנתגלה להם הדבר לאמיתו היתה הישועה ונתבטלה הגזירה, לכן תקנו אח"כ השתי מצות אלו אשר שורשם הוא טובת עין, והמצוה נתחלק לשתים, משלוח מנות איש לרעהו, היינו לאנשים צדיקים וכשרים, שתי מתנות, היינו שתתפשט בטובת עין ליתן בשתי ידיך, אבל לעניים ואביונים שמחויב ליתן לכל הפושט יד ובכלל נמצא מדרגות שונים, לזה מתנה אחת היינו מצד החיוב בלי התפשטות, וזה שאיתא במס' פאה [פ"ד,מ"א] אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה, היינו ג"כ לפי שנמצא בין עניים בכלל אותן שאין ראוים ליתן להם מיד ליד לכן המצוה הוא להניח לבוז, ולכן תקנו אנשי כנסת הגדולה מפני שהבינו כי צמיחת הגזרה היתה לפי שהתחיל לבא הצרות עין ועמדו ע"ז, ותיכף כאשר נתגלה לפניהם נתבטל הגזרה ואח"כ תקנו זאת, וכן עיקר כל צמיחת גזירות רעות שלא יבואו על ישראל שורשם אינו רק מהחסרון שיש בלבם כעת, ואם נוכל לבא על שורשה אז תוכל להתבטל תיכף כמו שנתבטל בימי אנשי כנסת הגדולה. וזה שנאמר במסכת אבות [פ"א,מ"א] הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. הוו מתונים בדין, היינו אף בדבר שידוע לך שהדין עמך, אעפ"כ תהיה מתון ותתישב עוד הפעם קודם שתגמור, וזה שהיו הסנהדרין מלינים את הדין אף שהיו יודעים שהדין עמם היו מלינים אותו כדי לברר שכן רצון הש"י נוטה למה שדנו, כי היו מוכנים באם ישלח ה' ללבם איזה ראיות לזכות יזכו אותו. והעמידו תלמידים הרבה לאפוקי מרבן גמליאל שאמר (ברכות כ"ח.) כל תלמיד שאין תוכו וכו', כי כתוב וצפון לישרים תושיה וקרינן יצפון ביו"ד, וצפון מורה כרבן גמליאל, היינו שמזהיר לאדם שלא ילמוד רק לישרים, ולצפון, באינם ישרים צריך לצפון הד"ת, ויצפון ביו"ד מורה על העמידו תלמידים הרבה ולא תירא משאינם מהוגנים, כי יצפון קאי על הש"י היינו שאתה תלמד בשוה והש"י יסתיר ממי שאינו ראוי אף שישמע לא ילמדו ממך, ועשו סיג לתורה מורה שתעמוד על כל דבר שיאונה לנגדך תעמוד על שורשו ותעשה תיכף סייג לזה ויתבטל, ולכן תקנו אנכה"ג כאן אלו השתי מצות כמו שנתבאר.