מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת ביצה י״ב א

אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הספר תורה. הנה נרמז בזה, הסדר וההיקף של כל מציאות דבר התחדשות מהתחלה עד סוף, קטן מורה על פסח שפסח מורה על דילוג כקטן שמתחיל לילך, ולולב מורה על חג הסכות, וס"ת מורה על חג השבועות, כי כן הוא הסדר, בר"ה כאשר נולד באדם איזה התחדשות בלבו הוא צומח כך בלבו כל ימי החורף עד שיצא להתגלות בחג הפסח שהוא זמן קצירה, ומזמן הזה יתחיל לבוא לידי בירור שיהיה מזוקק שבעתים בימי הספירה שבעה שבועות עד חג השבועות, שהוא סוף הקצירה ונשלם בירור החשק ומשיג בשלימות בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתינו. אך כל זה הוא רק ביננו ובין הש"י, אך ביען כי ברצון הש"י הוא להנחיל לאוהביו דבר שלא ישתנה לעולם אף ע"י שום מסטין ומקטרג, ע"ז ציוה לתקוע שופר בר"ה ביראה גדולה כדי שיזכה אף בדין, ואח"כ צריך עוד בירור לפני הש"י ביום הכיפורים כמ"ש (ויקרא ט"ז,ל') כי ביום הזה וכו' לפני ה' תטהרו, ואף כי לעיני שכל יש יותר יראה לפני ה' שהוא יום הכיפורים מבראש השנה, אך נגד הש"י נמצא תקופות בלב שודאי יברר לטוב, ואח"כ הוא חג הסוכות היינו שהש"י רוצה שיקנה האדם הטובה שלא ישתנה אף בשינוי מקום רק שיהיה מוקף בהארות ה', לזה הוא מצות סוכה צא מדירת קבע ולברר הדבר אף בדירת עראי עד יום שמיני העצרת שהוא זמן הזיווג כידוע [פרי עץ חיים שער הלולב פ"ח] שנשלם כל הבירורין, כמשל למלך שאמר לאוהבו נעשה סעודה אני ואתה כי כבר נשלם הבירור בכל עניניו, ולזה קראו חז"ל את חג השבועות בשם עצרת אף כי לא נמצא זכר מזה בתורה, היינו אחרי השגות טובה בחג השבועות סמוך לבם בטוח בהש"י אשר בטח יגמור לטוב בעדם ולכן קראו תיכף לשבועות עצרת. וזה ג"כ הסדר שבמשנה שהיה לו לחשוב קטן ס"ת לולב כסדר פסח שבועות סוכות ומקדים לולב, היינו כמו שקראו לשבועות עצרת כי בטוחים שהש"י יגמור בעדם, כמבואר במדרש (ויקרא רבה פרשה ל',ב') מי שהוא בידו ניכר שהוא נוצח.