מטה אפרים תרט״ז: דין הקטנים מתי יתחילו להתענות ביוהכ"פ:

דין הקטנים מתי יתחילו להתענות ביוהכ"פ:
הילדים שאין צריכין להתענות כאשר יתבאר לפנינו מותר להאכילם בידים אם אין הקטן יכול ליטול בעצמו כמ"ש לעיל ס"ס תרי"ב ורחיצה וסיכה אין רשאי בעצמו בידיו אפי' בצונן לפי שגם הוא נהנה מן הרחיצה וסיכה אבל ע"י כלי מותר כגון לשפוך עליהם מים או שמן מתוך כלי מותר ומכ"ש שמותר ליצוק מים או שמן לתוך כלי והם רוחצין בעצמם אבל לרחוץ התינוק בחמים אסור לעשות בעצמו כ"א ע"י א"י שהוחמו אתמול ועדיין הם חמין אבל לצוות לו להכין ולהחם חמין לצורך רחיצת התינוק אסור:

אף הילדים שא"צ להתענות אסור לנעול להם סנדל לפי שאין חוששין כ"כ אם לא ינעלו [ר"ל לפי שילדים רגילים בלא"ה לילך לפעמים יחף בלי מנעלים וכיון שלא יצר צעדם בלכתם בלי מנעלים אין לנעול להם היום וטוב לחנכם בזה] וכן במקום שאין רגילים הילדים ברחיצה וסיכה יש לחנכם בזה שלא ירחצו או יסוכו היום בין ע"י כלי בין ע"י א"י ואפי' פחות מבן תשע ובמקום שדרכם לרחוץ הילדים או לסוכם אף עפ"כ יותר מבן תשע שמחנכין אותם באכילה כמו שיתבאר יש לחנך אותם גם ברחיצה וסיכה שלא ירחצו כלל:

החיוב מן התורה להתענות ביום הכיפורים הוא משהגיע לכלל גדלות דהיינו הזכרים בני י"ג שנים ויום א' והנקיבה בת י"ב שנה ויום א' אם הביאו שתי שערות הרי הם כגדולים לכל המצות ומחוייבים להתענות ולהשלים מן התורה ואם לא הביאו ב' שערות אפי' בדקו אותם קודם שהגיעו שני גדלות ונמצאו שערות ודם חשובים שומא ושוב אחר שני גדלות בדקו ומצאו אותם שערות עצמן שאז פטורין מה"ת מ"מ מחויבי' להתענות ולהשלים מדברי סופרים ואם הילד הוא רך וכחוש יש להקל שא"צ להשלים אבל אם לא בדקו קודם הפרק רק אח"כ ולא נמצא שערות בענין שיש לחוש שמא הביאו שערות בזמן גדלות ונשרו אז אפי' ברך וכחוש אין להקל וצריך להשלים אם לא שיש לחוש שמחמת כחושותו מזיק לו התענית שיבא לידי סכנה ח"ו ויש לשאול את פי רופא נאמן כמו שנתבאר בסי' תרי"ח והכל לפי ראות עיני המורה ובשאר תענית אין להחמיר כשאין רואין שני שערות מחשש שמא נשרו שיאן חיוב להתענות בהם אלא מד"ס שמקילין בספיקא:

מי שנולד ביוה"כ כשימלא לו י"ג שנים והביא ב' שערות מחויב להתענות ביוה"כ מן התורה. ואפי' נולד בהש"מ שבין יוה"כ למוציא יוה"כ מחויב להתענות ולהשלים ואם לא הביא ב' שערות והוא רך וכחוש או חולה קצת יש להקל שלא ישלים:

קטן הבריא בן ט' שנים שלימות ובן יו"ד שלימות מחנכין אותו לשעות כיצד היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בשלש היה רגיל לאכול בג' מאכילין אותו בד' לפי כח הבן מוסיפין אותו לענות בשעות וה"ה לקטנה הבריאה מחנכין אותה מבת ח' שנים ואילך וי"א דגם לענין חינוך זה של תענית שעות הזכרים והנקיבות שוים (עיין בדברי הרא"ש שמחלק בין זכר לנקיבה לשעות החינוך ובפרקי משניות להרמב"ם כ' שהם שוים וכעת אין בידי הרמב"ם והטור ושאר אחרונים לעיין על בוריו של דברים הללו). וקטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביוה"כ כדי שלא יבא לידי סכנה אפי' אם רוצה להחמיר על עצמו מוחין בידו ואפי' נקיבה אין להניחה להתענות פחות מבן ט' (בנלע"ד שהרי דעת הרמב"ם דנקיבות וזכרים שוים בזה ובזה שהטעם משום סכנה פשיטא דבמלתא דרבנן ובפרט בחשש סכנה יש לילך להקל):

החיוב זה שאמרו שחייבים לחנך התנוקות לא חייבו אלא את האב שמחויב לחנך בנו ובתו אבל האם אין חיוב לחנכם ואם נוטלין מעצמם אינה מחויבת ליטול מידם ולהפרישם אבל אסור להאם להאכיל אותם בידים כשהגיע לכל שנים שהדין נותן שצריך לחנכם וכן אחר אסור ליתן להם בידים ואם האם רוצה להחמיר לעצמה ולהפרישם הרי זו משובחת:

בן י"א בין זכר בין נקיבה י"א שצריכים להשלים מד"ס ויש חולקין ובזה"ז סומכין על המקילין: