מטה אפרים, דיני קדיש ד׳

מי שמת אביו או אמו הבנים אומרים קדיש י"א חודש מיום המיתה ואף שנתעכב הקבורה איזה ימים מ"מ חושבים הי"א חודש מיום המיתה ואם רוצה לומר י"א חודש מיום הקבורה רשאי ואין שאר אבלים יכולים לדחותו ומי שרוצה לעשות היאר צייט בשנה ראשונה ביום הקבורה כשהוא רחוקה מיום המיתה יש לו למנות גם הי"א חודש מיום הקבורה:

נוהגים לומר קדיש כל הי"א חודש בין בחול בין בשבתות וי"ט אעפ"י שאינם ימי הדין וכן נוהגים להפטיר ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה את אביו ואמו מן הגיהנם ורשאי להפטיר ולהתפלל אף לאחר י"א חודש אבל קדיש יתום אין לומר אחר י"א חודש אפילו יום אחד ולכן צריך להפסיק יום אחד קודם שחל היאר צייט בחודש שאחריו כמן שנתבאר בשער שלפני זה:

אע"פ שאם אין יתום בבה"כ אז אחר שאין לו אב ואם אומר קדיש אחר פסוקים של עלינו מ"מ כשיש אבל אין רשות לאחר לאמרו לפי שיש יתומים קטנים או אפי' גדולים שאינם יכולים להיות שלוחי צבור לומר קדיש וברכו לתועלת אביו ואמו כידוע ממעשה דר"ע התועלת הגדול שיש למתים בה ולכך תיקנו להניח קדיש זה ליתומים הן קטנים הן גדולים ומפני שתיקנוהו ליתומים אין נוהגים לאומרו כלל מי שיש לו אב ואם שמא יקפידו משום אל יפתח אדם פה לשטן ויאמרו אתה מקוה למיתתנו לפיכך אם אין אביו ואמו מקפידין בכך יכול אומרו אפי' מי שיש לו אב ואם אם אין שם אבילים ומ"מ אין לעשות כן אם יש שם אחר שאין לו אב ואם:

מי שספק לו אם מת אביו ואמו אם אין יתום אבל שם יש לו לומר קדיש אבל אם יש שם אבל תוך י"ב חודש דוחה אותו שאין ספק מוציא מידי ודאי וכן אם יש ספק שמא כבר עברו יב"ח (ע' לבוש סי' קל"ב):

אם מתה אמו חייב לומר קדיש אעפ"י שאביו חי ואין אביו יכול למחות בידו ואם ספק אם מתה אמו והבן רוצה לומר קדיש והאב מוחה בידו חייב לעשות רצון אביו ולדחות הספק מפני ודאי קפידתו של אביו:

מי שמת ואין לו בן אך יש לו בן הבן או בן הבת יש לו לומר קדיש על אביו זקנו אם אין שם אבל אחר ואם יש שם אבל אחר אזי יאמר האבל שני קדישים וזה שאומר אחר זקינו או זקינתו יאמר קדיש אחד דהיינו מחצה ממה שזוכה האבל בקדישים ואם רוצה לומר קדיש אחר זקינו אבי אמו או זקינתו והאב בחיים והוא מוחה בידו ואמו בחיים והיא מוחה בידו אינו רשאי לעבור על רצונה אך יש לו לפייסה שתתרצה כי ראוי לה משום כבוד אביו ואמה ואם מת אביו או אמו בחיי' ושוב מת אבי אביו או אבי אמו ורוצה לומר קדיש ואמו מוחה א"צ לשמוע לה בזה אבל אם מת אבי אמו או אם אמו ורוצה לומר קדיש ואמו מתרצית או שמתה ואביו חי ומוחה בידו צריך לשמוע לו ואפילו אם נתגדל בבית אבי אמו ולמד עמו תורה. כיון שאביו חי ומקפיד עליו ומוחה בידו מחויב לשמוע לו:

מי שמת בלא בנים והאב רוצה לומר קדיש על בנו במקום שיש אבל אחר אב ואם הם דוחין אותו אך בדרך פשרה יש ליתן לאבל שני חלקים מקדישים הנתוספים ולזה חלק אחד מלבד קדיש יתום הקבוע אחר עלינו הוא שייך לאבל לבד וה"ה האב על הבת אבל שאר קרובים כגון אח ואחות אין להם במקום אבלים כלום אך אם אין שם אבלים גמורים רק אב על בן או בת יש לפשר ג"כ ב' חלקים להאב וחלק אחד להאח:

מי שאין לו בנים רק בת וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש אין לשמוע לו ויש למחות שלא לעשות כן ומכ"ש שאין להניח שתאמר קדיש של תפלה ואפילו אם היא פנוי' אסורה ומכ"ש א"א חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש בין בבהכ"נ בין במנין אלא אם תרצה לזכות את אביה תהי' זהירה בכל עתות התפלה בין בבה"כ בין במנין להטות אזנה באמירת קדישים לענות אמן בכוונה רצוי' ויודע מחשבות יחשוב לה כאלו אמרה וקיימה מצות אביו:

מי שמת ויש לו בן וצריך לנסוע למרחקים שלא יוכל לומר קדיש בעונתו ושוכר איש אחד במקומו שיאמר קדיש אחר אביו או אמו אין שאר האבילים יכולים לדחותו כיון שאומר בשליחות הבן ומ"מ נראה שיש לעשות ג"כ פשר שלא יאמר רק חלק שלישי:

איש זקן יותר משמונים שנה שנסע לארץ ישראל ובשעת נסיעתו צוה לבנו שתיכף אחר נסיעתו יתחיל לומר קדיש ושאר האבילים אין רוצים להניחו הדין עמהם ואין לו זכות בשום קדיש במקום שיש שם אבלים:

ראובן שהי' בעיר אחת וכשנסע משם הי' שמעון גוסס וכשבא לביתו הודיע לבן שמעון שזה עשרה ימים שראה אביו גוסס אם אין שם אבלים אחרים יש לו לומר קדיש אבל אם יש שם שאבלים אחרים יכולים לדחותו ואפי' אם הי' שמעון איש זקן יותר מבן שמונים והי' גוסס אעפ"כ אין מחזיקין אותו בודאי מת לדחות שאר אבלים:
בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים