מטה אפרים תקצ״ז: סדר הנהגות סעודת היום דר"ה ודין תענית בר"ה:

סדר הנהגות סעודת היום דר"ה ודין תענית בר"ה:
כשיוצאין מביה"כ או ביהמ"ד יש לצאת בנחת ולא בהמוני עם הרצים יצאו דחופים ומבוהלים כאילו רוצים להיות מעשרה ראשונים היוצאין מביהכ"נ ויש שמתקנין כליהם באנעים זמירות או סמוך לו מלפניו שיהיה הכל מוכן לרוץ אוחר מביהכ"נ כמבואר בסי' צ' וק"ו ביום הקדוש הזה שאין להראות שנהגו בכבדות ויתנו פ"פ למקטריגין וכן אמר הנביא ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. ולכן אעפ"י שהיום רד מאד ועת האוכל גש הלום כל ערום ביראה יעשה בדעת להראות בעצמו כאילו יצא בדימוס בדינו מלפני המלך שמח וטוב לב וילך וישוב לביו בשובה ונחת ואם יש קצת פנאי שיוכל ללמוד אפילו ענין קצת ילמוד ומכ"ש אם יש לו שיעור קבוע אחר התפלה כמבואר בסי' קנ"ה ואחד המרבה כו':

אע"פ שמאריכים הרבה בתפלות ותקיעות ופיוטים ונמשך עד אחר חצות היום שאסור בשאר יו"ט מ"מ בר"ה שעומדים לבקש על נפשם מותר ומ"מ אין להתענות לגמרי בר"ה אלא אוכלים ושותים ושמחים לפי שמובטחים שיצאו בדימוס בדינם. אמנם לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם:

קודם הסעודה יקדש על כוס של יין ואינו אומר פסוקים קודם רק וידבר משה כו' וברכת בפה"ג (כ"כ בסידור ר"י עמדין) ואם חל בשבת אומר פסוקים קודם כמנהגו בכל שבת ואע"פ שאם אחר הקידוש שותה עוד רביעית יין ג"כ חשוב קידוש במקום סעודה כמבואר בסי' רע"ג מ"מ בר"ה לא יעשה כן פן ישתה וישתכח תוקף קדושת היום ויברך ברכה אחרונה על היין אם שתה רביעית ויטול ידיו ויסעוד מיד אחר הקידוש ואם צריך לנוח מעט ואינו נוטל ידיו לסעודה מיד יאכל מיני תרגימא מה' מינים לצאת ידי קידוש במקום סעודה ויברך אחריו ברכה אחת מעין ג' ויכלול בזה גם ברכה אחרונה שעל היין ג"כ ויאמר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן וזכרנו לטובה ביום הזכרון הזה. ואם חל בשבת יאמר רצה והחליצנו ביום השבת הזה וזכרנו כו' ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פה"ג:

טובלין פרוסת המוציא בדבש ואומרים יה"ר כו' ע"ד המבואר בסי' תקצ"ג ושאר דברים הנזכרים שם לאכול בר"ה לסימן טוב יש להם מקום לאכול גם בסעודה זו אם יש לו ורוצה ושם נתבאר בענין אכילת דגים ויש לעשות תבשיל נוסף כמו שעושין בכל יו"ט כיון שי"א שצריך שלש סעודות גם ביו"ט יחשב במקום סעודה ג' כמבואר בסי' תקכ"ט אבל אם חל בשבת אין לסמוך על זה אלא יחלוק סעודתו לשנים כמבואר בסי' רצ"א וינוח מעט בין שני הסעודות ויאמר מזמור לדוד ה' רועי כו' ואם זמנו בהול וא"א לו לחלק סעודתו או ששכח לעשות כן יש לו לאכול מיני תרגימא מה' מינים שי"א שיוצא בכך כמבואר סימן רצ"א ואין לו לסמוך שיצא סעודה ג' בעסק התורה. ואם שכח בסעודה ג' רצה ויעלה ויבא אינו חוזר אפילו על של שבת ואם לא פתח הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן כו' וכבר נתבאר שאין לאכול לשבעה במילוי הכרם וגם יש לו למעט בשיה ובשיחה כל מה דאפשר רק יהיו כל דבריו בדברי תורה ויראה וקדושה ואף בזה לא ימשוך הרבה ויקיים מה שנאמר חטוף ואכול כו' ומיד שיגמור סעודתו יטול ידיו מים אחרונים ולא יפסיק בינם לבהמ"ז וכבר נתבאר ס"ס תקפ"ג שיש מי שאומר שאם שכח יעלה ויבא אינו חוזר לראש שי"א שמצוה להתענות בר"ה וכמו שיתבאר ומ"מ אם עדיין לא פתח הטוב והמטיב אומר בא"ה אמ"ה אשר נתן ימים טובים כו' ואינו חותם כמו בר"ח וי"א שאף בסעודת היום אם שכח ולא נזכר עד שפתח הטוב והמטיב חוזר לראש ואם לא פתח עדיין אומר בא"י כו' וחותם ג"כ ואינו אומר ימים טובים לישראל לששון ולשמחה כשאר י"ט רק יאמר ימים טובים לישראל את יום הזכרון הה בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון, ואין אומר קודם החתימה ודברך אמת ואם חל בשבת נתבאר שם סי' תקפ"ג:

יש אומרים שמצוה להתענות בר"ה והרבה סוברים שמצוה לאכול בר"ה ומי שנוהג עצמו להתענות בר"ה אין מוחין בידו. ויש מקומות שקבלה בידם שאם רגיל להתענות בר"ה ומשנה רגילתו שלא להתענות אינו משלים שנתו ולכן אפי' אם מי שנוהג כן הוא בעל ברית ביום זה או שאר סעודת מצוה אין לו לשנות רגילתו אך מי שאינו ירא לנפשו א"צ להתענות כל ימיו רק שצריך התרה כמו שאר נדר וכן עשה גדול אחד מעשה:

מי שנוהג להתענות בר"ה אין לו להיות יושב ובטל בעת שבני אדם נכנסין לאכול סעודתן אלא ילמוד או יעסוק בתפלה ותחנונים ויהיה כולו לה'. ואין לו לאפות ולבשל לאחרים רק אם היא אשה שיש לה בעל ומשועבדת לו לאפות ולבשל בשבילו או אפילו משרת או משרתת בבית אחרים שמשועבדת לכך יש להם להתיר ואין להתיר כ"א מחמת צורך גדול:

ביו"ט שני של ר"ה שחל בע"ש אז מי שנהג להתענות בו אסור אף לאפות ולבשל לעצמו לצורך שבת אף שהניח עירוב תבשילין בעי"ט. ומ"מ אחרים אופין ומבשלין לו ויש מתירין בזה אף לאפות ולבשל בעצמו לצורך שבת ואין לסמוך להתיר כ"א לצורך גדול:

המתענה פעם אחת בר"ה ת"ח אם היה ביום ראשון צריך להתענות שני הימים כל ימיו ואם היה ביום שני יתענה כל שנה ביום שני בלבד וא"צ למיתב תענית לתעניתו אפילו אם התענה בר"ה שחל בשבת כיון שי"א שמצוה להתענות בר"ה. ומי שאינו ירא לנפשו מחמת הקבלה המבואר בסעיף ה' א"צ להתענות כל ימיו וגם אם חלם ביום ראשון א"צ להתענות ביום שני. ואם התענה בשנה שאח"כ ושוב לשנים הבאות אינו רוצה להתענות צריך התרה שהוא ג"כ כמו נדר אבל אם תיכף בשנה שאחריו אינו רוצה להתענות אין כאן נדר וא"צ התרה:

מי שאינו נוהג להתענות בר"ה וחלם לו חלום שהוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענין עליהם בשבת כמבואר סי' רפ"ח אין לו להתענות אפי' אם חל ר"ה בחול וכ"ש אם חל בשבת ויש לו להטיב חלומו בפני ג' ואפי' בשבת כל שנפשו עגומה עליו:

מי שהוא מתענה בר"ה יכול לעשות קידוש להוציא את בני ביתו שאין יודעין לקדש:

מי שראה חלום בליל א' דר"ה שמתענה ב' הימים מ"מ בלילה אין לו להתענות ויש לו לאכול כמו בשאר יו"ט שהוראת החלום אינו רק על תענית היום ולא על תענית הלילה:

מי שמתענה בר"ה מחמת מנהג או ת"ח ישמע קידוש מאחרים:

מי שמתענה ת"ח בר"ה אין לו להתודות על חטאיו:

מי שקיבל תענית או נשבע להתענות בר"ה אע"פ שבשאר יו"ט אין שבועה וקבלת תענית חל אם לא בכולל מ"מ בר"ה חל כיון די"א שמצוה להתענות בר"ה ולכן צריך התרה כמו נדר [אעפ"י שאין מתירין נדרי מצוה מ"מ בהא סמכינן ארוב הפוסקים שאין להתענות בר"ה] וגם אם נדר או נשבע בכולל שחל מן הדין אפי' בשאר יו"ט במקומות אלו שאין נוהגין להתענות בר"ה צריך להתיר נדרו ואם לא התירו צריך להתענות וא"צ למיתב תענית לתעניתו (ועיין סי' תק"ע וביו"ד סי' רט"ו ורל"ט). ומי שהיה לו קצת מיחוש והפצירו בו שיאכל אחר שיתקעו לו וקפץ ונדר שלא יאכל עד אחר יציאה מבה"כ ובהגיע הזמן שרצו העם לצאת בא החכם ודרש להם דברי כבושים כמו שעה או שתים הרי זה מחויב להמתין עד שיצאו ואם רוצה להתיר יתירו לו כדין נדרי' שהם לצורך י"ט:

במדינות אלו שמנהג שלא להתענות בר"ה אין להתענות בו גם אם הוא יום שמת בו אביו או אמו:

הנוהג להתענות בר"ה או מי שמתענה מחמת ת"ח אינו אומר ענינו בתוך תפלתו אך יאמר אחר תפלתו רבון העולמים כו':