מטה אפרים תקצ״ב: סדר תפלת מוסף בקו"ר וסדר התקיעות והפסק בתקיעות:

סדר תפלת מוסף בקו"ר וסדר התקיעות והפסק בתקיעות:
מחזיר הש"ץ התפלה ואין לשמש להכריז שתיקה יפה וכו' כדרכו בשאר פעמים לפי שאינו מצורך התפלה כ"כ ואין לו להפסיק בין התקיעות והש"ץ עם הצבור אומרים פיוטים כל מקום לפי מנהגו ופותחין הארון למלך עליון ולונתנה תוקף כו' ואין לפרש עילום שמך ואומרים סדר קדושה וכשמתחילין הפיוט הראשון מסדר קדושה סוגרין הארון ושוב חוזרין ופותחין לתפלת האוחז ביד. ונוהגים כשמגיע הש"ץ לעלינו לשבח פותחין הארון הקודש והש"ץ מתחיל לנגן עלינו והצבור אומרים ג"כ כ"א בלחש וכשמגיע לואנחנו כורעים אזי הצבור אומרים ואנחנו כורעים ובשעת אמירה הם כורעים ומשתחוים אבל אין נופלים על פניהם רק ביוה"כ בסדר העבודה ולכן לא נהגו לשטוח עשבים על הרצפה בר"ה כמו ביוה"כ לפי שבר"ה אין נופלים על פניהם רק כריעה והשתחויה לבד (עיין במג"א ס"ס קל"א) וגם הש"ץ כורע על ברכיו לארץ במקום עמידתו אבל אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה כדי שיוכל ליפול ולכרוע ולכן נוהגין לעמוד רחוק מעט מן העמוד כדי שיוכל ליפול על ברכיו בלי שום עקירה ממקומו ומנגן קצת בתיבת ומשתחוים ומודים וכשמגיע לתיבת מלך אזי הצבור מתחילין לעמוד ואומרים ג"כ לפני מלך כו' עד ואין עוד אומרים איזה פסוקים הכתובים במחזורים. והש"ץ בכדי שלא יצטרך לעקור רגליו כשיעמוד העומדים אצלו מסייעים אותו שיוכל לעמוד מבלי עקירת רגליו ואומר ג"כ עד ואין עוד ואחר שעומדים מכריעתם סוגרין הארון:

אח"כ מתחיל הש"ץ לנגן היה עם פיפיות והוא תפלה השייך להש"ץ אך נהגו כשמגיע הש"ץ ואתה מן השמים תשגיח כו' הצבור אומרים ג"כ עמו ואין למחות בידם ואח"כ פותחין הארון והש"ץ אומר אוחילה שהוא נתקן לש"ץ ואין לצבור לומר עמו רק יטו אוזן להש"ץ וכאשר מסיים צורי וגואלי סוגרין הארון ומתחיל אנסיכה כו' שהוא פיוט השייך לסדר מלכיות ואומרים הש"ץ והצבור יחד ואח"כ חוזר הש"ץ לסדר התפלה ומתחיל על כן נקוה לך כו' עד ויום הזכרון ותוקעין תשר"ת ואומרים היום הרת עולם וארשת ובשת א"א ארשת ואח"כ אומרים הפיוט של זכרונות ואח"כ מתחיל הש"ץ אתה זוכר כו' ותוקעין תשר"ת ואומרים היום הרת עולם וארשת ואח"כ הפיוט של שופרות והש"ץ אומר אתה נגלית ותוקעין תשר"ת ואומרים היום הרת עולם וארשת ובכל תקיעות של שלשה סדרים אלו צריכין התוקע והשומעים לעמוד בשעת תקיעות ובדיעבד אם ישבו יצא:

בשעת התקיעות אסור לשוח ואפילו לרוק אסור ומכ"ש להשמיע קול בפיהוק או בנחירת הגרון שמבלבל גם האחרים השומעים ואם צריך לרוק יבליע בכסותו כמ"ש סימן צ"ז:

(אף שלא בשעת התקיעות ממש) אין לתוקע ולצבור לשוח שיחה שלא לצורך התקיעות והתפלות בין התקיעות דמיושב למעומד ואם שח מדברים אחרים שאינם צורך התקיעות והתפלות אע"פ שגוערין ומשתקין אותו ברמיזות מ"מ א"צ לחזור ולברך:

בין הברכה שעל התקיעה לתקיעה לא יפסיק כלל אפילו מה שהוא צורך התקיעות והתפלות אם לא מה שהוא מוכרח לדבר כגון שצריך לצוות להביא שופר אחר וכיוצא בו שהוא הכרח למצות התקיעה בעצמה אבל אם שח מענין אחר אפילו מענין התפלה צריך לחזור ולברך ואפילו אם לא שח התוקע רק השומע שרוצה לצאת בברכת התוקע שח בין הברכה לתקיעה אינו יוצא בברכה וצריך לברך לעצמו לצאת ידי חובת הברכה:

אם שח באמצע התקיעות בין שברים לתרועה אף על פי שדיבר מעסק התקיעות והתפלות לא יצא וצריך לחזור ולתקוע אותו סדר:

אם מתפלל ביחיד לא יפסיק לתקוע על סדר הברכות כמו שנוהגים בצבור ואפי' יש לו אחר מי שיתקע לו אלא יכוין שישמע אותם קודם שיתפלל מוסף כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליו בשעת תפלתו וא"צ לתקוע לו שנית:

כבר נתבאר בסימן תקפ"ה שקצת מקומות אין נוהגים לדקדק שיתקע תקיעות דמעומד אותו תוקע שתקע במיושב אלא הסדרים מכבדים לאחר לתקוע. ויש מחלקים הסדרים עצמם. ובמקומות שנוהגים שהתוקע מיושב תוקע גם על הסדר כיון שנתנו לו לתקוע תקיעות דמיושב זכה גם בתקיעות שעל הסדר ברכות ואין יכולין להעביר המצוה ממנו אם לא שהוא רוצה למחול:

נוהגים שהתקיעות שעל סדר ברכות אין עולים על הבימה רק המקרא והתוקע עומדים במקומם ובקצת מקומות נוהגים לתקוע גם התקיעות שעל סדר הברכות על הבימה כדי שיהא נשמע היטב לכל הצבור והתוקע עולה על הבימה קודם שמתחילין מוסף ועומד שם עד סוף התפלה (עיין בעט"ז סימן תקפ"ה) ומ"מ נראה שהמקרא יכול לעמוד במקומו:

אחר שגמרו לתקוע על סדר ברכות שופרות ואמרו היום הרת עולם וארשת והש"ץ מתחיל רצה וכו' מתחילין הכהנים לעקור רגליהם והלוים יוצקים על ידיהם והש"ץ אומר ותערב כו' והכהנים עולים לדוכן אם ר"ה חל בחול והש"ץ אומר שים שלום כו' היום תאמצנו כו' והכהנים אין חוזרים למקומם עד סיום המברך אע"י בשלום או עושה השלום:

הנוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכויות וכן לזכרונות וכן לשופרות אז כשמסיים הש"ץ התפלה קודם שמתחיל הש"ץ לנגן קדיש תתקבל עולים המקרא והתוקע על הבימה ותוקע תשר"ת תש"ת תר"ת ג"פ שהם למ"ד תקיעות ואחר כך מנגן הש"ץ תתקבל ואומרים אין כאלהינו ועלינו וקדיש יתום ואז תוקע תשר"ת תש"ת תר"ת ומסיים תקיעה גדולה ובזה נשלמו מאה קולות ואז המקרא והתוקע יורדין מעל הבימה לחזור למקומם והש"ץ מתחיל אנעים זמירות ואומרים שיר של יום ואח"כ אומרים מזמור פ"א למנצח על הגתית לאסף מזמור הרנינו כו' ואם חל ביום ה' שכבר אמרוהו בשיר של יום א"צ לאמרו שנית ואח"כ אומרים אדון עולם והצבור מתכוונים לפקוד את הש"ץ והמקרא ותוקע בפקידות שלום ואומרים להם אשר כח וכן לכהנים כשחוזרים למקומן מן הדוכן והוא כהחזקת טובה על הברכה או התפלה והתעסקות במצוה כללית השייך לצבור נגד זה הצבור חפיצים בברכה לברך אותם ויוסיפו אומץ כח בעבודת השם. ואשר הוא לשון אומץ וחיזוק בלשון הכתוב אשרו חמוץ ויש אומרים יאשר כח והכונה אחת היא אלא שאלו אומרים לנוכח אשר כח והאומרים יאשר הוא בלשון נסתר כדרך שנוהגים בלשון לעז כשמדברים למכובד אומרים בלשון נסתר. ופוקדין איש את רעהו לשלום ומברכים הבנים כמו בשאר יו"ט אבל אין אומרים זה לזה לשנה טובה תכתב כאשר אמרו בערבית לפי שכבר הוא אחר שלש שעות שעבר זמן כתיבה לצדיקים ואין מדרך המוסר שיאמר לחבירו כן שאז נראה שמחזיקו לבינוני שניתן לכתוב עד יוה"כ. ונפטרים לבתיהם לשלום ונהגו שלא לילך בר"ה לבית חבירו להקביל פניו כמנהג ריעים האהובים בשאר יו"ט ואף לילך להקביל פני החכם מארי דאתרא אין הולכין בר"ה ומ"מ אם יש פנאי שיקבל פני אביו ואמו ולהתברך מהם יש לו לעשות ומכ"ש אם יודע שהם נהנים מזה ורוצים בכך:

הנוהגים לתקוע בתקיעת סדרים רק תשר"ת לכל סדר ואין בידם רק ""ב קולות הם נוהגים לתקוע אחר התפלה עד תשלום מאה קולות ועיין לקמן סימן תקצ"ו ואם טעה בתקיעות אלו אין בכך כלום (עיין מג"א ס"ס תק"ץ) ויש נוהגים לתקוע ההשלמה קודם אנעים זמירות ויש שמשלימין אח"כ ויש מחלקים אותם וכל א' יחזיק במנהגו: