מחזור ויטרי, פרקי אבות ג׳:ב׳

ר' חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש אל רעהו חיים בלענו:

סגן הכהנים. ואת כהני המשנה. מתרגם וית סגן כהניא. והוא שני לכהן גדול. לשון פחות וסגנים. הוא הכהן המתוקן לעמוד תחת כהן גדול ביום הכיפורים אם יארע בו פסול. לפי שכל עבודות יום הכיפורים אינם כשירות אלא בכהן גדול. וכך שנינו בפ' אחרון דהוריות, למה סגן הכהנים ממונה שאם יארע פסול בכהן גדול נכנס זה ומשמש תחתיו: בשלומה של מלבות. אפי' באומות העולם. שאלמלא מוראה מפיק ה'. שאילולי לא היתה יראתה של מלכות עלינו איש אל רעהו חיים בלענו. היינו בולעים אחד את חבירו כשהן חיים. ולשון המקרא הוא נבלעם (חיים) כשאול חיים. וכן הוא אומר ודרשו את שלום העיר וגומ'. כי בשלומה יהיה לכם שלום. שיהיה עליכם מוראת מלכות. שמתוך כך בני המקום שלימים זה עם זה ואינם מתגרים זה בזה. ושלום בכל עבדיו שלא יבטחו למרוד בו: ובמשניות מדוייקות כת' חיים בלעו:

ר' חנניא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרוייה ביניהם, שנאמ' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו, אין לי אלא שנים ומניין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו:

שנאמר ובמושב לצים לא ישב. ומיעוט לצים שנים. וסמיך ליה כי אש בתורת ה' חפצו. מי שחפצו בתורת ה'. זהו שבמושב לצים לא ישב. הא אין חפץ בתורת ה' הרי זה ישב במושב לצים. הא למדת שמעלין עליהם כאילו ישב במושב לצים כשאין ביניהם דברי תורה אבל שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוייה ביניהם שנאמר איש אל רעהו. הרי כאן שנים. ויקשב ה' וישמע. הרי שהשכינה שרוייה ביניהם. ויושבין אינו דווקא. ומה שמצינו במשניות ומניין אפי' אחד. כו'. אין אנו גורסין דבר זה במשנת ר' אפרים ושאר משניות מדוייקות. אלא מסיים ליראי ה' ולחושבי שמו. ולפי מה שכת' בקצת משניות לא תיקשי בהדי ההיא דאמ' בכמה דוכתי. חרב אל הבדים ונאלו. חרב על שונאיהן של ישר' שיושבין בתורה בד בבד. והיכא דאיפשר אמרי' חרב על הבדים. ודלא איפשר קובע לו שכר. נטל עליו. נחה עליו רוח ה': וידם. לשון המתנה. כי נטל ולקח עליו שכר פעולתו: