מחזור ויטרי, פרקי אבות א׳:י״ח

רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמ' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: ר' חנניא בן עקשיא אומ' רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמ' י"י חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

סליק פירקא:

רבן שמעון זהו אביו של רבינו הקדוש בנו של ר"ג בן מחלוקתו של ר' יהושע: העולם קיים. שאלמלא אילו שלשה לא יתקיים העולם, שכיון שלא יעשו דין ויגזלו ויחמסו זה לזה ולא יאמיתו דבריהם אחד לחבירו ואין שלום ביניהם העולם אבד וכלה שהורגין זה את זה וכל דאלים גבר, והכי קאמ' על הדין מתקיים העולם ואפי' יעשו הדין לא יתקיים אם לא ישפטו אמת, כדכת' ושפטתם צדק, מה כת' בפרש' איש על מקומו יבא בשלום, ואפי' ידונו וישפטו אמת לא יתקיים אם לא בשלום, דכמה גדול כח השלום, דכת' ונתתי שלום בארץ, הכל תלוי בזה, ודריש מכילתין על ג' דברים העולם עומד, הכי קאמ' בזכות ג' דברים שישראל עושין עומד אפי' כשדנין אמת ובשלום לא יעמד ויחזור לתוהו ובהו, אם לא בחוט המשולש, ואז לא במהרה ינתק: ובמשניות מדוייקות אין כת' המקרא, אמת ומשפט וגומ': ונראין הדברים לפי שבמקרא אין כת' ושלום אלא ומשפט שלום, בלא וי"ו, והמקרא בתרי עשר בנבואת זכריה, אלה הדברים אשר תעשו (דברי) [דברו] אמת איש אל רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: ר' חנניה בן עקשיא, פי' בריש פירקי' (למה נהגו) למה נהגו לאומרו:

סדר מקבלי התורה ולומדיה:

שכחתי לעיל בריש פירקי:

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקינים וזקינים לעתניאל, ועתניאל לאהוד, לשמגר, לדבורה וברק, לגדעון, לאבימלך, לתולע, ליאיר הגלעדי, לפנחס, ליפתח, לאבצן, לאלון, לעבדון, למנוח, לשמשון, לאלקנה, לעלי, לשמואל, לגד, לשמעיה, (לעידן) [לעידו], לאחיה השילוני, לאליהו, לאלישע, למיכיהו, לעובדייהו, ליונה, לאליעזר, להוידע, לזכריה בנו, להושע, לעמוס, לשעיהו, למיכה המורשתי, ליואל, לחבקוק, לצפניה, לירמיה, ליחזקאל, לחולדה, לחגי, לזכריה, לעזריה, ועזריה לכנסת הגדולה, ומי הם זרובבל, ישוע, נחמיה, ומרדכי בלשן, מספר, בגוי, רחום, בענה, וכנסת הגדולה לשמעון הצדיק, ושמעון הצדיק לאנטיגנוס, ליוסף בן יועזר, ליוסף בן יוחנן, לר' יהושע בן פרחיה, לניתאי הארבלי, ממדינת ארבל, לשמעון בן שטח, ליהודה בן טבאי, לשמעיה ואבטליון, להילל הזקן שעלה ממדינת בבל בראשונה, והוא היה אב ב"ד, ומן הילל נקראו נשיאים, והילל מסר לרבן שמעון בן גמליאל הזקן, לשמעון בנו, לר' יהודה הנשיא, הוא רבינו הקדוש, לר"ג, לר' יודן אחי ר' חנניה, הנולד באוסייא, לר"ג היושב באושא, ומושבו בית שערים, לר' יודי בציפורי, לר"ג בטברייא, לר' יהוד' הנשיא גדול הדור, לר"ג, לר' הילל: ואילו הן נשיאי ישראל, הילל הזקן, ושמעון בנו, ורבן שמעון שנהרג עם ר' ישמעאל בן אלישע, הללו בבית שני, ובשנת ש"ע למניין שטרות שחרב הבית, יהי רצון שיבנה במהרה בימינו: ורבותינו כך כוללין אותם, הילל ושמעון אב גמליאל הזקן ושמעון של זקנים, וגמליאל דיבנה, ויהודה אב שמעון, ובן ר"ג, ויהודה בנו מת, א"ר ירמיה בנו של ר' זעירא בן ט' אבות לו נשיאים, ואחר כך ר"ג, ורבן יהודה ורבן גמליאל, ור' הילל, ותינוקות שמתו, ובאותו זמן נוהג נשיאות ר"ג, ורבן שמעון בן גמליאל, ור' יהודה הנשיא, בנו של רבן שמעון בן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, ורבן גמליאל ור' יהודה נשיאה ור"ג בתראה: בשנת (תק"ו) [תק"ל] שנים בימי רבינו הקדוש ירד רב לבבל והורה איסור והיתר בנהרדעא, ומצא את ר' אבא מנהיג שררות בבבל, וכן זמן שהיה קיים לא היה נוהג רב שררות, ונפטר ר' אבא, ורב ושמואל ורב הונא קמא היו מנהיגים בנהרדעא, וניהג רב שררות בנהרדעא כ"ה שנים, ונפטר בשנת תקנ"ה למניין שטרות, וניהג אחריו שמואל שררות י' שנים, ונפטר בשנת תקס"ה, והיתה מדינה נהרדעא בישובה בימי יהויכין, עד שנאסף שמואל ובא פפא בן נצר פולמוסא והחריב אותה בשנת תק"ע, ובאותו הזמן היה ר' יוחנן בארץ ישראל והיה מנהיג שררה ונאסף בשנת תק"ץ, ונאסף ריש לקיש קודם ר' יוחנן שנה אחת, ואחר כך רב הונא ורב חסדא ועשו שתי ישיבות, והלך רב חסדא למחסיא ועשו אותו ראש ישיבה, וזכה אותו ד' שנה, ומתיבתא דרב הונא בנהרדעא, ונאסף רב הונא בשנת תר"ח, ורב חסדא בשנת תר"ב ואחריו רב נחמן בר יעקב בשנת תרל"א, ואחריו רבה בר רב תנא, ונאסף בשנת תרל"ג, ואחריו רבה בר נחמני בשנת תרמ"ה, ואחריו רבה בר יוסף בשנת תרמ"ז, ואחריו אביי בשנת תרמ"ח, ואחריו רבה בריה דרב יוסף בר חמא בשנת תרס"ג, ובו ביום (נהרג) [נהרגו] בניו של רב פפא, ואחריו רב נחמן בר יצחק בשנת תרס"ז, ואחריו רב פפא בשנת תרפ"ו, ואחריו רב זביד בשנת תרצ"ו, ואחריו רב דימי מנהרדעא בשנת תרצ"ט, ואחריו רב כהנא בשנת ברק"ת, ואחריו מר זוטרא בשנת (תשב"ו) [תשכו], ובו ביום היתה זועה גדולה בעולם ונזדעזעה הארץ, ואחריו רב אחא בריה דרבא בשנת תש"ל, ובו ביום בלע התליאת הירח ונראו כוכבים ביום, ואחריו רבינא בשנת תשל"ג, ואחריו רב אשי בשנת תשל"ה, ובשנת תשמ"ב נאסף רב יימר ונראה עמוד אש ברקיע ועמד יום, בשנת תשנ"ג נאסף רב הונא ראש גולה, בשנת תשס"ב נאסף רב אידי בר אבא, בשנת תשס"ו נאסף רב נחמן בריה דרב הונא, וגזר ארגזור מלך פרסיים על אבותינו לחלל שבתות, בשנת תשע"ט נאסף רבה בריה דרב אשי, בשנת תשפ"ב נאסף רב חמא בריה דרבא, ונהרג הונא בר מר זוטרא ראש גולה, ונמסרו יהודים למלכות, בשנת תשפ"ח הרסו בתי מדרשות, וגזרו על היהודים להיות בדין פרסיים ונאסף רבה תוספאה, בשנת תשצ"ג עוד נדדה הארץ ונהרג פירח מלך פרסיים, בשנת תתי"א נאסף רבינא סוף הוראה ונסתם, ואתו רבנן סבוראי, ואלה שמותם רב אחאי מבר חתים, רב גברא מארגוזתא, רב אחא בר נהילאי, רבנא סמא בר רבנא יהודה, ר' שמואל מפומבדיתא רבינא בר אומצוא, רב אחדבוי בר קטינא, ומר זוטרא בני רב חנא, ובימיהם יצא מחומט בשנת תתכ"ח, ומברייתו של עולם יש היום אלף ותרמ"ז, ולמניין יוונים אלף וקצ"ה, שנת קצ"ב (לרבות) [לחרבות] הבית בשנייה, שלמו ד' אלפים, ותנו תנאים קודם לחרבות הבית קי"ע שנה:

והרי לך סדר חכמי שבכל דור ודור:

תחילת חכמים היה שמעון הצדיק שהיה בישיבת כנסת הגדולה והוא ריבץ תורה בישר', ואחריו אנטינגוס, יוסף בן יועזר, יוסף בן יוחנן, ואחריהן יהושע בן פרחיה, ניתאי הארבלי, ואחריהן יהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח, ואחריהן שמעיה ואבטליון, ואחריהן הילל ושמאי, והילל הוא (עולה) [עלה] מבבל בראשונה והוא מבי נשיאה, ואחריו רבן שמעון, ר"ג בנו, ואחריו רבן שמעון, ואחריו ר' ור' נתן: הרי אילו כולן תנאים הם: מימות משה ועד הילל היו שש מאות סידרי משנה, כמו שנתן הק' למשה בסיני, ומן הילל ואילך העולם, וחלשה כבודה של תורה, ולא תיקנו הילל ושמאי אלא שש סדרים, והן אנשי משנה מהילל ועד ר' נתן ור' והן הן סוף משנה, רב רבא התחיל בהוראה, מרב הונא ועד רב אשי ורבינא ד' שנה היו, והן היו סוף הוראה, ואחריהן רבנן סבוראי שבזכותן נמתחו שמים ונרקעה הארץ, עד רב גוזא ורב הונא. שהיו סוף סבוראי. לא הוסיפו ולא הפליגו מדעתן כלום אלא תיקנו פרקים שבכל תנויי כסדרן:

והרי לך סדר תנאים:

שמאי והילל היו בבית. בסנהדרין. ורבן יוחנן בן זכאי קיבל מהם. והיו בחורבן הבית. ולאחר חורבן הבית קבע ישיבה לתורה ביבנה שנה. ור' (אלעזר) [אליעזר] ור' (יהודה) [יהושע] ור"ג קיבלו מרבן יוחנן בן זכאי. ורבי טרפון ור' עקיבא ור' ישמעאל קיבלו מר' אליעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי נחמיה ור' אלעזר בן שמוע קיבלו מר' טרפון. ור' עקיבא ור' שמעון, ור' נתן קיבלו מר' מאיר וחביריו. ור' חייא. ור' שמעון בר'. ובר קפרא ור' חנניא קיבלו מר':

הרי לך סוף תנאים:

תחילת אמוראים. רב ושמואל בבבל. ור' יוחנן וריש לקיש בארץ ישר'. תלמידי דרב ושמואל. רב הונא ורב כהנא ורב אסי ורב יהודה ורב נחמן למטה מהן. רב חסדא ורב ששת למטה מהן. רבה ור' יוסף למטה מהן. אביי ורבא למטה מהן. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע למטה מהן. רב אשי ורבינא סוף הוראה: ותלמידי דר' יוחנן. ריש לקיש ור' יהושע בן לוי ור' אלעזר. ולמטה מהן עולא ור' אבא. ולמטה מהן ר' אמי ור' אסי. ואחריהן רב זגא ורב סמונא סוף חברא. ור' יונתן סוף מעשה: מיכן אתה למד בתנאין ואמוראין. הי רבה והי תלמודא. והי בר זוגיה. אינך דהון תלמידייהו בתרייהו לא קהשיב להו: כל סתם משנה כר' מאיר היא. כל סתם ברייתא ר' נחמיה. סתם סיפרא ר' יהודה בר' אלעאי, סתם סיפרי ר' שמעון בן יוחי וכולהו אליבא דר' עקיבא. והן תלמידי ר' עקיבא. ולא ראו ר' עקיבא. ולא היו עמו בדור אחד. אלא הפליגו על דעתו: אמ' בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. ומנו ר' עקיב' בן יוסף. ור' יהושע בן קרחה הוא בנו של ר' עקיבא הקרח. ור"ג שהיה בימי ר' עקיבא בן יוסף הוא אבי אביו של רבינו הקדוש. ורבינו הקדוש בר זוגו של ר' נתן הוא בן בנו של ר"ג: כל אחרים אומרים. הוא ר' מאיר. וכל יש אומ' ר' נתן. וכל ר' יהודה סתם. במשנה. שמפליג עם ר' יוסי ועם ר' מאיר ועם חכמים הוא רבי יהודה בר' אלעאי. כל ר' שמעון סתם הוא ר' שמעון בן יוחי. וכל ר' אלעזר במשנה סתם הוא ר' אלעור בן שמוע. כל ר' אליעזר במשנה סתם הוא ר' אליעזר בן הורקנוס. כל ר' יהושע במשנה הוא ר' יהושע בר חנינא שהיה בימי קיסר: כל תקנת סתם תקנת עזרא היא. וכל מקום ששנינו בראשונה תיקנו כך וכך ואין שם שם חכם כך הלכה: ר) וכל מקום ששנינו במשנתינו במד"א. אימתי. באמת. הלכה למשה מסעי. וכל סתם משנה הלכה. מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם. סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. סתם במשנה ומחלוקת בבריית' הלכה כסתם. מחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין הלכה כסתם. לפיכך כל מקום שחולקין חכמים בתוספת' בסיפרא וסיפרי וסתום במתניתא כחד מינייהו הלכה כמאן דסתימא מתניתא כוותיה. וכל מילת' דפליגי בה במתניתא וסתמא בברית' כחד מינייהו לית הילכתא כההיא ברייתא: וכל מקום ששנינו חזרו בית הילל להורות כבית שמאי. הלכה כב"ש. אבל בכל שאר מקומות שחולקין ב"ש וב"ה הלכה כב"ה חוץ מזו. ב"ש אומ' מכבדין את הבית. ואחר כך נוטלין הידים. וב"ה אומ' נוטלין את הידים ואחר כך מכבדין את הבית. שהלכה כב"ש. ולמי שמהפך ושונה אותה אף בזו הלכה כב"ה. וכל עדות שהעידו בבחירתא דבר ברור הוא. וכל מקום ששנים חלוקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. ומכריע לאו בהדייהו הוא אלא לאחר זמן ופליג לחד מינייהו. וכל מקום שנחלק ר' עקיבא עם יחיד הלכה כמותו. לפי שהלכה כר' עקיבא מחבירו ולא מחביריו. והלכה כר' מחבירו ולא מחביריו. והלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו. ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ר' שמעון ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ר' אליעזר בן יעקב ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. ר' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והלכה כר' בכל עירובין. אבל לא במחיצות. ר' מאיר ור' שמעון מי שמחמיר הלכה כמותו. והלכה כר' שמעון בכולה שבת ואפי' בדבר שאין מתכוין. כגון הוצאת דם בתולים שאינו מתכוין לחבורה. אלא לבעילה. וכגון פקק החבית שאינו מתכוין לסחיטה אלא לפקוק חביתו. ושניהן מותרין חוץ ממוקצה מחמת איסור שאין הלכה כמותו. ר' יהודה ור' נחמיה הלכה כר' נחמיה. ר' יהודה ור' אליעזר בן יעקב הלכה כר' אליעזר. ר' מאיר ור"ג הלכה כר"ג. ר' יהודה ור"ג הלכה כר"ג. ר' שמעון ור"ג הלכה כר"ג. ר' ור' אלעזר בן שמעון הלכה כר'. ר' ור' יוסי הלכה כר'. ר' ור' ישמעאל בר' יוסי הלכה כר'. ואם אמ' משום אביו הלכה כאביו. ר' ור' שמעון בן אלעזר הלכה כר'. וכל מקום ששנה ר' אלעזר בלא מחלוקת הלכה כמותו. והלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום במשנה. ר' ורשב"ג. הלכה כרשב"ג. ר' טרפון ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא. ר' ישמעאל ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא. רבי יוחנן בן נורי ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא. ר' (אלעזר) [אליעזר] ור' עקיבא הלכה כר' עקיבא. ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע ואעפ"י שאמרו חכמים הלכה כפלוני ופלוני היכא דאיכא אמוראי בתראי דקיימי כחד מינייהו הילכת' כוותיה: והיכא דקא מקשו תרי תנאי [או] תרי אמוראי אהדדי ולא איתמר הילכת' לא כמר ולא כמר חזי אי איכא רבה בהדי תלמידא אין הלכה כתלמיד במקום הרב:

תוספתא לא דבר קצובה הוא ולא דבר מסויים הוא. וכן תורת כהנים שהוא סיפרא דבי רב. וסיפרי שהן חומש ואלה שמות. וחומש הפיקודים וחומש משנה תורה. ששמן מדרש והללו נקראו בתלמוד ברייתא יש מהן שהן הלכה ויש מהן שאין הלכה. כיצד כל בריית' שאין חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותה. כגון זו אדם שהוא עומד בשדה ערום הרי זה מכסה עצמו בתבן או בקש. ובכל דבר. וקורא ק"ש. אבל לא יתפלל עד שיכסה את עצמו. זו ודאי הלכה כמותה. שאין חלוקין עליה בתלמוד ולא עוד אלא שיש סיוע מן התלמוד. דאמ' רב תחליפא אמ' שמואל הישן בכילה [ערום] מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קרית שמע. ואוקימנא בכילה שאינה גבוהה עשרה טפחים. דכיון דפחיתא דמי כמאן דכרוך בגווה ומכסה: לא מצ' יותר: