מחזור ויטרי, פרקי אבות א׳:ט״ז

רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות: שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה ולא המדרש עיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מרבה חט:

עשה לך רב. כדמפורש לעיל. והסתלק מן הספק. אל תעמוד בדבר הלכה בספק אלא עשה לך רב. ד"א הסתלק מספק איסור. שכן אדם זקוק להביא אשם תלוי על הספק. ואל תרבה לעשר אומדות. ואל תרגיל לעשר באומד. שאע"פ שהמרבה במעשרות פירותיו מתוקנין. מ"מ יש לחוש לפעמים שלא יטול כשיעור. ופירותיו טבלים ונמצא מביא עצמו לידי ספק. ואפילו הוא מרבה במעשרות יש איסור בדבר. שאע"פ שפירותיו מתוקנין מעשרותיו מקולקלין. שהן טבלים וחולין מעורבין זה בזה. לפיכך לא יטול מאומד אלא במדה מדודה ומחוקה ולא גדושה. שנמצא עכשיו מתוקנין הפירות והמעשרות ואע"פ שהתרומה ניטלת באומד. דתניא אלעזר בן גמליאל אומר ונחשב לכם תרומתכם וגומר. כשם שהתרומה ניטלת באומד ומחשבה כך תרומ' מעשר ניטלת באומד ומחשבה. אין תרומה דומה למעשר. שהמעשר נתנה לו התורה שיעור. אבל תרומה אין לה שיעור. דאמ' שמואל אפי' חיטה אחת פוטרת את הכרי. שנאמר ראשית דגנך. ושאמרו חכמים עין יפה אחד מארבעי'. רעה אחד מששים. בינונית אחד מחמישים. תקנת חכמים היא. אלא שסמכוהו על המקרא. אהד מארבעים. מוששיתם (את) האיפה מחמר השעורים. אחד מששים כפשוטו של מקרא. דאיפה ג' סאין. וששית האיפה הוא חצי סאה. והוא אחד מששים לחומר שהוא ל' סאין: אחד מארבעים. דכת' ששית האיפה מחמר החטים. וששיתם (את) האיפה מחומר השעורים. ונר' בירושלמי. אמר שמואל תן ששית של וששיתם דהוו להו שלש ששיות ונמצא תורם אחד (מארבע) [מארבעים). ולפיכך כת' וששיתם לשון רבים. לומר שנוטל משני חומרים שלש שתותי איפה. שהן סאה וחצי לששים סאין. שהן ק"כ חצאי סאה. חצי סאה למ' חצאין. ואחד מחמשים דכתיב במדין תקח אחוז מן החמשים יש לך תרומה שהיא אחוזה כזו. ואיזו היא תרומת דגן תירוש ויצהר. וכדברי ר' יוסי: